עשרה ספרי ז'אנר

אני אוהב לקרוא, ועכשיו, כשיש לי הרבה זמן לזה, אני מספיק בשבוע מה שלא הייתי מספיק בחודשיים. אבל בגלל אהבתי למד"ב, ההיכרות שלי עם הספרות הכללית נחותה למדי. אני מתנחם בזה שלקורא הממוצע יש היכרות נחותה עוד יותר עם תחום המד"ב והפנטזיה, ובעיקר בישראל יש נטיה לפטור את זה כז'אנר של בני עשרה חנונים. כמו שאינטרנט זה לחנונים, כי הילדים הגזעיים משחקים כדורגל ויושבים עם סיגריה על הברזלים.

במסגרת פרויקט הכתיבה הקבוצתית, אספתי רשימה של 10 ספרי ז'אנר אהובים עלי. הגנבתי פנימה כמה סדרות, כי לפעמים העולם הדמיוני שבורא הסופר גדול ועשיר מכדי להכילו בספר אחד. הגרפומניה שלי מאלצת אותי לחלק את הפוסט לשלושה חלקים – אולי פיצוי על כך שלא כתבתי על ספרים בבלוג עד היום.

1. סדרת "המוסד" (1951-1993) – אייזיק אסימוב – Foundation Series

אין שום קשר למוסד הישראלי, כמובן. שלושת ספרי המוסד המקוריים: "המוסד השמיימי", "מוסד וקיסרות" ו-"המוסד האחר" מספרים את סיפור שקיעתה ונפילתה של האימפריה הגלקטית, מאימפריה שלווה תחת שלטון החוק של הקיסר, למצב של כאוס מוחלט, התמוטטות המסחר והמערכות הכלכליות, התדרדרות המדע והציביליזציה, ועד לעידן אפל של בורות. לא לחינם זה נשמע מוכר – הסדרה מתבססת רבות על "נפילתה של האימפריה הרומית" – שוב קיסרות ששלטה על כל העולם שהיה ידוע אז, והתפרקותה לרסיסים הביאה עלינו את ימי הביניים החשוכים. נקודת האור היא המתמטיקאי הארי סלדון, שפיתח מדע סטטיסטי לחיזוי התנהגות של המון. המדע שלו חוזה את התמוטטות האימפריה ואת עידן הכאוס, אבל הוא מציע דרך לקצר את תקופת האופל מ-10,000 שנה לאלף בלבד: הקמת מוסד אקדמי שיכתוב את "האנציקלופדיה גלאקטיקה", שתשמר את הידע האנושי.
שנים ארוכות לאחר שלושת הספרים המקוריים חזר אסימוב לסדרה וכתב המשכים: "פאתי המוסד" (1982), שהביא לו את פרס "הוגו" השני שלו; "המוסד והארץ" האהוב עלי אישית ביותר; "בטרם המוסד" – אולי הספר הטוב ביותר של אסימוב: מתאר את ההתרחשות לפני הספרים המקוריים, ואת האירועים שהביאו את סלדון לפיתוח מדע החיזוי שלו; ו-"לקראת המוסד", ספר קצת חלש, שנשלם בימיו האחרונים של אסימוב, אבל מחבר רעיונית את סדרת המוסד עם מפעל גדול אחר שלו – סדרת הרובוטים.

2. "עריצה היא הלבנה" (1975) – רוברט א. היינליין – The Moon Is a Harsh Mistress

הירח הופך למושבת-עונשין, לשם נשלחים פושעים לרצות את עונשם. אבל בגלל כח הכבידה הנמוך, מי שנשאר שם 4 שנים או יותר כבר לא יכול לחזור, וכך כל עונש של 4 שנים הופך בעצם למאסר עולם. מתפתחת שם חברה אנושית שונה לחלוטין מאשר בארץ: כל אדם צריך לקנות חמצן לביתו, ונשימה באזורים ציבוריים עולה כסף. קשיי החיים והפרנסה מולידים מודל משפחתי שונה: משפחה היא הרבה גברים והרבה נשים שגרים בבית אחד ומשתפים פעולה. השפה המדוברת היא בליל שפות שאותן הביאו האסירים הגולים. וכל החברה התוססת הזו רוצה עצמאות מכדור הארץ הזקן והחולה, שתקוע בעבר. החלום הזה הופך למציאות כשהמחשב הענק המנהל את מושבת העונשין הזו מתעורר לפתע להכרה. הדרך בה אנשי המחתרת בונים את ארגון הטרור שלהם כך שאי אפשר יהיה לחדור אליו היא קריאת-חובה לכל אנרכיסט באשר הוא.

3. טרילוגיית מאדים (1992-1996) – קים סטאנלי רובינסון – Mars Trilogy

העתיד הקרוב: משלחת של 100 מתיישבים יוצאת בדרכה למאדים, לבנות שם מושבה ולהתחיל תהליכי הארצה. אינטריגות ומאבקי כוח בין אמריקאים, יפנים ורוסים, חברות ענק ששולטות מאחורי הקלעים של ממשלות כדור הארץ ורוצות נתח גם מהפלנטה האדומה, והאישיות השונה אצל כל מתיישב – כל אלה משחקים תפקיד באפוס הענק הזה. שמות הספרים מעידים על התקדמות התהליך: "מאדים האדום": נופי הסלעים והחולות האדומים שולטים כאן, והמאבק של המתיישבים הוא בעיקר באיתני הטבע של האטמוספירה הדלילה, הקור העז, סופות החול האינסופיות והאבק האדמדם המיקרוסקופי. "מאדים הירוק": צמחיה מהונדסת גנטית מתחילה להתפתח ולהעשיר את האטמוספירה בחמצן; מגיעים מתיישבים חדשים בהמונים, אנשים שאיבדו תקווה לחיים טובים בכדור הארץ; איתם מגיעות חברות הענק ותקציבי המליארדים שלהם – וכך גם מתחילה התנועה לשימור מאדים במצבו הראשוני. "מאדים הכחול": הטמפרטורות הנוסקות מאפשרות קיום של אוקיינוסים שזורמים מהקטבים הנמסים. בני הדור השני למאדים גדלים להיות אנשי-ענק בכבידה הנמוכה. כלכלה חלופית לקפיטליזם של חברות הענק מתחילה להתהוות – משקפת במידת מה את הפריחה של הקוד הפתוח בימינו. כדאי לקרוא, ולו רק בשביל פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה, המתרחש בספר הראשון ועדיין גורם לי לצמרמורת כשאני נזכר בו.

להמשך.

18 תגובות בנושא “עשרה ספרי ז'אנר”

  1. אחלה פוסט, מחכה כבר לשניים הבאים בתקווה שתכיר לי כמה סדרותספרים שאני לא מכירה.

    לרוע המזל כחובבת מד"ב גדולה הסיכוי לכך לא גדול.

    (זו ההזדמנות לשאול אם אתה מגיע לפנטסי.קון)

  2. אני נרתע מכינוסים כאלה, כי אחוז הגיקים הקיצוניים שם גבוה ואני פוחד להתעמת עם האפשרות שגם אני כזה. מצד שני אני מודה שכשבאתי לאייקון וראיתי את "סרניטי" עם אולם מלא אנשים שאוהבים את ג'וס ווידון כמוני, זו היתה אחת החוויות החזקות שהיו לי. אוף עם אנשים לא החלטיים.

  3. לי הפוסט שלך דווקא שימושי, כי אני קורא פנטסיה יותר מאשר מד"ב. במקרה של הפוסט הראשון שלך, טרילוגיית המאדים לא מוכרת לי. רגע, עריכה מאוחרת – יכול להיות שקראתי את "מאדים האדום" לפני שנים ואני פשוט לא זוכר. סיבה טובה לחזור ולקרוא. את אסימוב והיינליין קשה לא להכיר (קראתי כל דבר של היינליין שהצלחתי להניח עליו את היד… זה לא הכל, למרבה הצער.)

    יש לך גם המלצות במקרה על חנויות (עדיף כמובן חנויות יד שניה) שמתמחות בעניין בארץ? הצלחנו לאורך השנים לגרום לספריה המקומית שלנו לקנות מלאי די נכבד של פנטסיה ומד"ב, אבל "נכבד" רק ביחס לגודל הספריה עצמה (ומדובר בספריה של ישוב קטן). יש קושי בתחום הזה בארץ למי שלא מעוניין לקנות כל הזמן מאמזון (אני קמצן ידוע). בכלל, נושא חנויות יד שניה בארץ הוא בעייתי – נגיד ככה, בזמנו חזרתי מניו-זילנד עם 15 ק"ג נוספים של ספרים מחנויות יד שניה.

  4. חותם על שתי הבחירות הראשונות*. על "טרילוגיית מאדים" אני מדלג משום מה, אולי אני צריך לתת לזה הזדמנות.

    * "עריצה היא הלבנה" הוא באמת אחד הספרים האהובים עלי, עד כדי סמירטוט מוחלט של הדפים**. אולי אני באמת פשיסט, או אנרכיסט או משהו.

    ** נזכרתי שיצאה הדפסה מחודשת, צריך ללכת לקנות.

  5. אני יכולה לומר לך שהשנה הכנס כולל הפקת מקור מוזרה של "חלום ליל קיץ" שאמורה להיות מדהימה למדי.

    אני בהחלט מתעתדת להיות שם

    (ואני אצטט את עצמי מארועי מד"ב קודמים שהייתי בהם 'אני מרגישה אובר גיקד')

  6. מעניין תמיד לראות כמה שגדולי הז'אנר שונים מאדם לאדם. יש את החפיפות הקבועות – כמעט מעולם לא ראיתי מישהו שלא כלל את עריצה, או את חולית (שעדיין לא הופיע כאן, דווקא) – אבל פרט להן, כל אחד בוחר אוסף שונה לגמרי (פעמיים הייתי אחראית על מניית הקולות בבחירת המועדפים של פורום אורט, יש לי מדגם יחסית גדול להסתמך עליו…)

    ו-Watchmen זו בחירה נהדרת.

    לגבי פנטסי.קון (כי אי אפשר להשאיר את האינטרסים לגמרי בחוץ) אח"י דקר צודקת, "חלום ליל קיץ" יהיה מגניב. ואני *לגמרי* אוביקטיבית כשאני כותבת את זה. באמת.

    אח"ותי דקר, אני מבטיחה לך חיבוק שירגיע קצת את האובר-גיקיות. אבל רק קצת.

  7. ספוילר: אין חולית, ואין שר הטבעות, ואין הארי פוטר, ופרחים לאלג'רנון, ומערות הפלדה, ועוד כל מיני ספרים שאמורים להופיע באופן קבוע. מה שאמרת על "עריצה" קצת מפתיע אותי כי אני פחות נתקל בו. אבל אני מכיר בסמכותך העליונה בנושא…

  8. לאוהבי קים סטנלי רובינסון ו/או לחובבי היסטוריה אלטרנטיבית, אני ממליצה מאוד על The Years of Rice and Salt. הספר מתחיל אי-שם במאה ה-14, ונקודת הפתיחה שלו היא שכל אוכלוסיית אירופה מתה במגיפה השחורה (ולא 1/3 עד 1/2). מכאן בורא רובינסון עולם חלופי, בו היפאנים מגלים את אמריקה, המהפיכה המדעית מתחילה בסמרקנד, ושאר תופינים והפתעות לאורך 700 שנה. רובינסון גם מתמודד בצורה מקורית עם הצורך להחזיק דמויות 'רגילות' לאורך תקופת זמן כל כך ארוכה מבלי לפגוע בקשר של הקורא איתן.

  9. For what it's worth, אני מסכים עם בוצ'י – "חלום ליל קיץ" הולך להיות מגניב.

    ובעניין כנסים – כשמתחילים לבלות בהם יותר, מגלים שרוב החבר'ה שם הם דווקא נורמליים. אבל ה-Uber Geeks פשוט עושים הרבה יותר רעש.

  10. סדרת "המוסד" היא הדבר הראשון עליו אני ממליץ למישהו שלא ממש קרא מד"ב עד כה אבל מעניין אותו לנסות או להתחיל.

    חומר טוב, ללא ספק.

סגור לתגובות.