יום 11: גן הפסלים המטרידים

יום אחרון. הטיסה אחרי הצהריים. בבוקר אנחנו נוסעים דרך השכונות הצדדיות של אוסלו לפארק פרוגנר, שחלק גדול ממנו מוקדש לפסל גוסטב ויגלנד. עיריית אוסלו (שאז נקראה "קריסטיאניה") נתנה לויגלנד בית שבו יוכל לגור ולפסל; הוא, בתמורה, תרם את כל פסליו לעיר. בפארק יש 212 פסלים ועוד מספר רב של שערי ברזל, שאת כולם עיצב בעצמו. הפסלים נוצרו במקור בגבס, וצוות של בעלי מלאכה העביר אותם לגרניט או יצק אותם בברונזה.

Fountain

הפארק משרה אוירה מיוחדת. הוא גדול מאוד, מלא בדשא ועצים, עם שדרה מרכזית העוברת על גשר (גם הוא בעיצובו של ויגלנד) וסביבה שבילים צדדיים. במרכז הפארק נמצאת המזרקה, שבמקור נועדה לעמוד לפני בניין הפרלמנט. אחריה, בנקודה הגבוהה ביותר בפארק, יש מונולית ענק המוקף במעגל של 36 פסלים. האזור הזה מסמל את חיי האדם ושאיפתו להתקרב לאלוהי. בסוף השדרה נמצא "גלגל החיים": חמש דמויות במעגל, מתינוק ועד זקן.

The Wheel of Life

בפארק יש כמובן גם המון מים, ברווזים שוחים, ולידו נמצא ביתו של ויגלנד, שהיום הוא מוזיאון המוקדש ליצירתו. אני יכולתי לשוטט בפארק עוד שעות, ונראה לי שלא הצלחתי למצוא את כל הפסלים. אבל חייבים לנסוע לנמל התעופה. בדרך אנו מוצאים משהו שלא ראינו כל הטיול: כביש שמותר לנסוע בו 100 קמ"ש, עניין נדיר מאוד בנורבגיה. יום שבת, הכבישים די ריקים.

נמל התעופה של אוסלו מאוד יפה. אל תאמינו לי, לא ראיתי כל כך הרבה מהם, אבל שמעתי מבעלי נסיון. השילוב של עץ ופלדה הוא מאוד לא רגיל במבנה כל כך גדול, ונותן תחושה של מקום קטן ונעים. צ'ק אין מהיר בתור של הביזנס (איזה כיף זה ביזנס!!!), קצת פדיחות בבדיקה הבטחונית (לשכוח את הסלולרי בכיס כשעוברים בגלאי מתכות. טעות של מתחילים), קצת דיוטי פרי יקר שזה לא יאומן, ושעה בלאונג' של KLM – יש לציין שהוא יותר יפה מרוב חדרי הסלון שרואים במגזינים.

Goodbye

למרות המרחק הקצר יחסית, הטיסה מאוסלו לאמסטרדם היא במטוס גדול – 737. הטייס ההולנדי המשופם מרשה לעצמו להיכנס במו גופו לאזור הנוסעים ולהגיד את מה שיש לו להגיד, ולהכניס איזו בדיחה או שתיים בזמן שהוא מסביר מה עושים עם מסכות החמצן. הומור של טייסים. ארוחת צהריים קלה (פירות ים!) ואחריה גביע בן אנד ג'ריס מבהירים סופית: זו הטיסה הטובה ביותר אי פעם. חבל שהיא נמשכה רק שעה וחצי. ואז סכיפהול: נמל התעופה המפלצתי הזה ממש לא חביב עלי. שעות של הליכה, לא משנה מאיפה אתה בא ולאן אתה הולך. פקיד הגירה אירופי לא חביב, שעה בלאונג' הענק (זה הרי נמל הבית של KLM. הלאונג' כאן יותר גדול מכל טרמינל 1 בנתב"ג. ויש בירה) ואפשר לעלות לטיסה לישראל.

כאן היתה צריכה לבוא פיסקה על הטיסה הנעימה, על השחיתות שיש בלהזמין שמפניה (אלוהים, אני כל כך אוהב את הביזנס), על הלחץ שיש לפני שעוברים במכס פעם ראשונה, ועל היציאה לחום שיש כאן בשלוש לפנות בוקר והתור לתפוס מונית והסידור המושחת הזה של "בקרת מוניות" שנועד רק להריץ את המונה קדימה, אבל כולם (חוץ ממני) כבר מכירים את זה. טוב לחזור הביתה, והכל פה כל כך זול. אבל נורא חם כאן.

2 תגובות בנושא “יום 11: גן הפסלים המטרידים”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *