ערב של מחול

כשהייתי צעיר ותמים (לפני חודשיים) נהגתי לומר שתוכניות ריאליטי הן סוג רקבובי במיוחד של זבל. הן עשויות תערובת של מניפוליציות מרושעות, מנצלות את המשתתפים ואת הצופים כאחד, ועם העריכה והבימוי המגמתיים, הן למעשה הכל חוץ מריאליטי. אלא שאז למדתי שבעצם, מה שאני שונא זה שעשועוני ריאליטי: הישרדות/פיר פאקטור לדוגמה, או כוכב נולד לרקוד עם כוכבים וכולי. יש גם תכניות המסווגות "ריאליטי" שהן טובות מאוד, שלא לומר מעולות: MythBusters, לדוגמה, שגורמת לי אושר אין קץ, או "בולשיט" של פן וטלר, שממלאת את מאגרי הציניות שלי (ועל שמה קטגוריה בבלוג זה ממש).

על כן נמנעתי מלצפות בגמר "נולד לרקוד" אתמול, כפי שנמנעתי מצפיה כל העונה, וגם בעונות הקודמות, פרט לכמה תכניות בעונה הראשונה. אבל בגלל אלו שצופים בה בחדר השני (אתם יודעים מי אתם), אני נחשף לדציבלים הבלתי נסבלים של הזוועתון הזה. כל משפט של צביקה הדר מלווה בפרץ צווחות של הקהל, שמורכב כנראה אך ורק מבנות 13 עם לחץ דם גבוה, או מחזירים ורדרדים הנשחטים בשידור חי. זה לא נגמר בזה – המוזיקה רועשת נורא, המעברים המוזיקליים מחרישי אוזניים, ובפרסומות הווליום רק מתגבר. היי, קשת! אם תגרמו חירשות לכל כך הרבה אנשים, מי יצפה בעונה הבאה של כוכב נולד?! (התשובה היא כולם, כי השירים שם הרי משניים לחלוטין.)

כדי להימלט מהרעש הנורא, הצטיידתי באוזניות מבודדות הרעש החדשות שלי (אלוהים יברך את סוני אריקסון. אבל באמאש'כם, תנו כבל קצת יותר ארוך), וישבתי לצפות בפרק בסדרה Terminator: The Sarah Connor Chronicles. למי שלא מכיר, הסדרה מתעדת את קורותיהם של שרה קונור ובנה ג'ון, בתקופה שבין "שליחות קטלנית" השני לשלישי. גם כאן יש טרמינייטור אחד טוב שעוזר להם מול כל אלה שמבקשים לכלותם, אבל זה לא ארנולד. הפעם הם מקבלים רובוטית ענוגה ביותר (סאמר גלאו המהממת, היא ריבר מ-"פיירפליי"), שאיש אינו חושד בה עד שהוא מקבל ממנה בעיטה שמעיפה אותו דרך הקיר.

מי שזוכר את "שליחות קטלנית 2" מכיר את הרובוט הרע, העשוי מתכת נוזלית ויכול לשנות את צורתו כרצונו. במקום השכלול הזה, יש לרובוטית הבנה מתקדמת יותר של התנהגות אנושית והבעת רגשות. כל זה, כמובן, כדי שיהיה לה קל יותר להשתלב בחברה בלי להתבלט. אבל אחרי שבנינו רבדים של שנאה ופחד מהרובוטים הרעים שמשתלטים על העולם בעתיד, פתאום קצת יותר קשה למצוא את מותר האדם מהאורגניזם הקיברנטי. אז כן, יש לה שלד פלדה, כור היתוך זעיר כמקור אנרגיה, וגולגולת שמקפיצה את גלאי המתכת בכניסה לקניון; אבל יש לה גם יכולות אחרות. כפי שאומרת שרה קונור ברקע: רובוטים לא מבינים מהו יופי, ואינם יכולים ליצור אמנות. אם יוכלו, הם לא יצטרכו להשמיד אותנו – הם יהיו אנחנו.

הערה 1: זה שצופה בה הוא בריאן אוסטין גרין. כן, זה מבוורלי הילס 90210. עוד לא החלטתי אם זה מצחיק או עצוב.
הערה 2: כבר מרץ ועוד לא החלפתי כותרת. בימים הקרובים, בעזרת השם.

12 תגובות בנושא “ערב של מחול”

  1. גלאי המתכות בארה"ב מוצבים דווקא בכניסה לבתי הספר ולא בכניסה לקניונים, אבל בלי קשר לזה, תוכנית מוצלחת בהחלט 🙂

  2. עזוב בריאן אוסטין גרין, הסדרה הזו היא כולה לקט שחקנים – הילד זה זאק מהירוז, החבר לשעבר הוא אח של טומי גאווין מ"rescue me", אשתו היא פנלופי מלוסט, וסוכנת האפ.בי.אי. היא השוטרת מ"המגן".

  3. צפריר, עזוב לקט שחקנים…

    Lena Heady בתפקיד שרה קונור (שיחקה את המלכה גורגו בסרט '300' למי שלא יודע)

    גונבת את ההצגה לגמרי.

    לא שסאמר גלאו לא מושכת תשומת לב, אבל לנה הדי מאממת.

  4. ג'ול סטייט מ"פיירפליי" משחקת ב"סטארגייט אטלנטיס", וגם מורנה בקארין מופיעה שם מדי פעם.

  5. מורנה הופיעה דווקא בסטארגייט SG-1, וגם בסרט הטלויזיה Ark of Truth שממשיך את עלילת הסדרה אחרי העונה העשירית והאחרונה.

    ג'ול סטייט שודרגה למעמד של דמות קבועה ב-"סטארגייט אטלנטיס", וטוב שכך.

    קרציה: ההפקה של טרמינייטור מושקעת מאוד. למעשה היא עולה יותר מדי כסף, ולכן, למרות נתוני רייטינג סבירים, לא בטוח שהיא תחזור לעוד עונה. אני מקווה שכן. אין כמו לראות את סאמר גלאו אומרת ברצינות תהומית: Come with me if you want to live, שזה בדיוק מה שארנולד אמר בסרט השני.

  6. עדכון: ג'ורג' הנדרסון בתפקיד הפסיכולוג. את מי עוד הם יכולים ללהק לסדרה הזאת? עד מתי נסבול שחקנים ממוחזרים?

  7. אוי לי ואבוי לי – עוד סדרה איכותית שלא תקבל המשך? פשוט בושה מה ששורד בטלווזיה בימינו ומה יורד. ד"א – סאמר גלאו היא ה ULTIMATE GIRL NEXT DOOR בעיניי. לא שלד פלדה ולא משפטי מפתח יבשים היו מונעים ממני לבדוק אם גם אנדרואידיות בנויות נכון אנטומית 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *