בארץ המכוניות

מהי המכונית האמריקאית? סמל לשפע החברה, כשיש שברולט או פורד לכל פועל. סמל הנוחות, עם המתלים הרכים, המושבים הענקיים, המרחב הפנימי העצום, ההילוכים האוטומטיים. סמל ליוקרה, עם ריפודי עור ומימדים ענקיים. סמל של האימפריה, עם מנועי-ענק בזבזניים. בארה"ב, מכונית היא מיסודות החברה – בפרברים אין כמעט תחבורה ציבורית, ומובן מאליו שצריך מכונית כדי להגיע לעבודה, לקניות, לבילוי, לביקור. המכוניות הבסיסיות זולות, הדלק זול, ובעלות על רכב היא כמו מים זורמים בברז: מובנת מאליה.

אבל המציאות הקשה, עם זיהום סביבתי גובר, ערך הדולר המתרסק ומחירי הנפט המרקיעים שחקים, טופחת על פני הנהג האמריקאי. וזו לא הפעם הראשונה: משברי האנרגיה בשנות ה-70 סייעו מאוד לשיווק מכוניות יפניות קטנות וחסכוניות בארה"ב, שזכו מייד ללעג. היצרנים האמריקאיים ניסו גם הם, בהצלחה חלקית, לייצר מכוניות קטנות – במושגים אמריקאיים כמובן.

ומה קורה היום? זה מתחיל בדיווח של ה-AAA, שירות הסיוע לנהגים תקועים בדרך, לפיו מספר הקריאות שמקבל המוקד ביום מ נהגים שנתקעו בלי דלק הכפיל את עצמו לעומת השנה שעברה. נהיה יקר מדי למלא את מיכלי הדלק העצומים, הדרושים כדי לספק את צמאונו של המנוע הענק (3-4 ליטרים ואף יותר) מתוצרת דטרויט.

וזה לא הכל: משרד התחבורה האמריקאי מפרסם נתונים לפיהם האמריקאים נוסעים במכונית פחות. בחודש מארס נסעו בארה"ב 11 מיליארד מייל (17.7 מיליארד קילומטר) פחות מאשר בחודש המקביל אשתקד, ירידה של 4.3%. על פי המשרד, זוהי הירידה החדה ביותר אי פעם, והנתונים נאספים שם מאז 1942. הם נוסעים פחות לטיולים, עוברים לנסיעה ברכבת כשאפשר, מעדיפים עבודה יותר קרובה לבית. זה בארה"ב, מקום שיש בו אנשים שרגילים לנסוע לעבודתם 100 מייל לכל כיוון.

יש גם אנשים שאין להם ברירה, והם חייבים מכונית. עד לאחרונה, כלי הרכב הנמכרים ביותר בארה"ב היו הטנדרים (pick-up truck) הגדולים: פורד F-150 ושברולט סילברדו. אך תוך זמן קצר יחסית, מכירות הרכבים המסחריים הגדולים נפגעו קשות, ואילו מכירות המכוניות היפניות עלו – המכונית הנמכרת ביותר כרגע היא ההונדה אקורד. הפגיעה בשוק רכבי השטח המשומשים היא קשה עוד יותר – מדובר בכלי רכב ענקיים, כבדים ובזבזניים, שמעטים זקוקים להם באמת. המחירים צונחים, אין כמעט קונים, והמוכרים סופגים מכה כלכלית כשהם נאלצים לספוג את ההפרשים. היצרנים – פורד, GM וקרייזלר – כבר מתכננים סגירת מפעלים ופיטורים של עשרות אלפי עובדים. זה ודאי לא יועיל למצבה הכלכלי העגום של ארה"ב.

האם אנו עדים לתחילת ההשפעה הכלכלית של מיצוי מאגרי הנפט? יתכן, למרות שעליית המחירים הנוכחית קשורה הרבה יותר לפוליטיקה ופחות לבעיות אספקה. אבל אין כל ספק שכמות הנפט המופקת תלך ותרד – והדבר נחזה על ידי הגאולוג האברט עוד בשנת 1956. על פי התיאוריה (Peak Oil), נפח הנפט המופק נמצא כעת (או לכל היותר בתוך 10-15 שנים) בשיא, וצפוי לרדת בעתיד הקרוב. אם לא ימצאו תחליפים הולמים, צפוי משבר כלכלי עולמי, שהמיתון הנוכחי יראה לעומתו כמשחק ילדים.

6 תגובות בנושא “בארץ המכוניות”

  1. בסירטון לגבי איכות הסביבה, מוזכרת עובדה מעניינת, שמן הלוויתנים הוחלף שנים ספורות לפני שנגמרו הלוויתנים (זה היה שנים ספורות לפני תחילת השימוש בנפט). ריי קורצוויל באחת השיחות שלו בטד מדבר על העליה האקספוננציאלית בכוח המיחשוב ועל העובדה שהיא נמשכה למרות שחמש טכנולוגיות התחלפו כדי לאפשר את המשך הגידול. כשטכנולוגיה מתחילה לאותת שזמנה קרב, גובר הלחץ הכלכלי לפתח חלופות. כמה שנים של מחקר בסיסי, ישומי וההטעמה כבר מתרחשת כתוצאה מכוחות השוק.

    בוא נתעלם לרגע מהשיפור ביכולות לגלות ולפתח שדות נפט חדשים, במצב הזה ההערכות שלך של 10-15 שנה הן מאוד סבירות (תוך הסתמכות על הערכות אמריקאיות ולא ערביות, גידול במזרח אבל ירידה בדרישה כתוצאה מעליה במחיר לכל רוחב השוק). איזה פתרונות יש לנו כבר היום (ולא בעוד עשר שנים, כשהחרא יפגע במאוורר) ?

    גז טבעי – בפחות מעשרה אחוז ממחיר רכב חדש אפשר להסב אותו לגז טבעי, תאימות מלאה (טכנית, לא לכל כבר יש פתרון מדף) לכל הרכבים, קלים ככבדים. עוד כמה עשרות שנים של אנרגיה.

    אתנול מגידולים – בברזיל זה כבר עשרות אחוזים מכלל הדלק הנצרך. לאור השיפור המתמיד בתנובה לדונם, היכולות הגנטיות שמבטיחות לנו המשך שיפור בזמן הקרוב והיכולת להגדיל משמעותית את השטחים המעובדים (הן באמצעות עיבוד שטחים שלא מעובדים כיום והן באמצעות התאמה של הצמחים לתנאים פחות נוחים באמצעים של הנדסה גנטית), לכל הפחות מדובר ביכולת לפתח מענה לעשרות אחוזים מצריכת הדלק שלנו.

    אתנול/דלקים מתקדמים מחיידקים – יש כמה נסיונות מאוד מעניינים להנדס מחדש את המסלולים המטבוליים של חיידקים. קריג' וונטר למשל (שביחד עם פרנסיס קולינס חתומים על הצלחת פרוייקט הגנום האנושי) מנסה לעשות את זה כדי לאפשר ניצול יעיל יותר של גידולים קיימים ושאר פסולת אורגנית לייצור דלקים. הטכנולוגיה עוד לא קיימת, אבל מדובר במשהו שלאור היכולות שלנו, לא סביר שלא יהיה זמין בעוד עשור (כנראה הרבה פחות).

    רכבים חשמליים – כבר קיימים פתרונות טובים ועובדים לתחבורה אישית ועירונית, אמנם לא טנדר מפלצתי, אבל קטנועים ואפילו מכוניות קלות עם זמני טעינה סבירים. פחות ישים כרגע לגבי כלי רכב כבדים. דורש בעיקר שינוי תפיסתי (שיבוא כתוצאה מצורך כלכלי), הטכנולוגיה תבשיל עם העליה בביקוש, לא עוד קטנועים תוצרת סין במחיר מופקע, אלא תוצרת איכותית וזולה.

    ישנם מחקרים על תהליכים רבים אחרים, שלא זמינים היום אבל אולי יאפשרו פתרון בעתיד הקרוב :

    דלקים סינטטים – הבעיה היא זמינות האנרגיה, לא הקיום שלה (פחם, כורים גרעיניים וכו'), בהינתן מספיק משאבים ימצא תהליך כימי/ביוכימי להמרת אנרגיה לדלק.

    דלק מאצות – הן בגידול תחנות כוח מבוססות פחם (שימוש בפד"ח עודף) והן ב"קטיף" באוקינוס. שוב, חיידקים יכולים להוות פתרון להמרה יעילה.

    המשבר הנוכחי הוא שילוב של ספקולציה, מגבלות המשאב והעדר שוק משוכלל (40% בקרטל, השאר מנצלים את זה. חברות פרטיות כבר היו נסגרות על דבר כזה, אבל מה שמותר לזאוס אסור לשור). כל זמן שזה היה כדאי, השוק ספג וסופג את זה, אבל לא לעולם חוסן. כמות אדירה של משאבים כבר מושקעת והטכנולוגיה הבאה תהיה זמינה וכדאית כלכלית עוד לפני שהבאר האחרונה תספיק להתייבש.

  2. זה אולי יישמע לך מוזר, אבל אני רואה אותך כאופטימיסט. האמת היא שחלק גדול ממנהיגי העולם יעדיפו, לנוכח משאב שהולך ואוזל, לקחת אותו בכוח ממדינות אחרות, מאשר להשקיע כסף בפיתוח אלטרנטיבה. זו גם הסיבה למה אני מתייחס בספק-מה לדברים שכתבת בעניין אספקת מזון לאוכלוסיה גדלה אקספוננציאלית – המדינות החזקות ידאגו לעצמן, תוך שימוש בכוח (לצורותיו השונות), והחלשות יישאו בתוצאות. דוגמה (הפוכה אולי) לזה היא בריה"מ בימי סטאלין, ששיווקה בעולם את החיטה שלה במחירי היצף, כדי לפגוע בארה"ב, וזאת על חשבון אזרחיה שמתו ברעב.

    ולעניינו: הפתרונות שהזכרת כמובן מוכרים, אבל הם לא נותנים מענה מלא למטוסים, ובפרט למטוסי סילון וקרב. וזאת בהנחה שבכלל ניתן לייצר מספיק דלקים אלטרנטיביים עבור ספינות הענק, רכבות, וכל תחנות הכוח שעדיין משתמשות במזוט.

    וכאמור – צריך שלמישהו יהיה בכלל אכפת. ייתכן שיש מודעות לעניין במערב, ובמדינות ערב שפרנסתן תלויה בנפט, אבל שאר העולם לא ממש מתעניין. גם בברזיל המניע העיקרי למעבר לביודיזל היה כלכלי (יבוא חומר גלם יקר) ולא החשש מהיום שאחרי שהנפט יאזל.

  3. זה שאני אופטימי בנושא הזה, אין להכחיש, אבל לא נראה לי שזה פוגע בנימוקים שלי.

    דלק למטוסי קרב ? מעבר לעובדה שהצריכה שלהם היא יחסית צנועה (כלומר, בהינתן מעבר מסיבי של שאר התעשיות לפתרונות אחרים, אחוזים בודדים מהתפוקה היום יספיקו), הצבא ימצא פתרונות אחרים, שישתמשו במימן/חמצן נוזלי או שיעברו לתקיפות בטילים וזהו. טיסות מסחריות הן אינטרס אמיתי של השוק, הצבא של המערב הוא שולי מבחינת החשיבות שלו (אנחנו כמובן יוצא דופן, אבל לגרד מספיק דלק כדי להגיע לאירן נצליח). לגבי הטיסות, כאמור או מעבר של התעשיה ופינוי משאבים (נפט) או דלקים מתקדמים מתוצרים חקלאיים.

    כל התאוריה שלי תופסת רק לגבי שוק קפיטליסטי למדי, לשמחתי הרבה ארה"ב, יפן, השוק המשותף וסין (כן) מהוות כיום שוק משוכלל מספיק ואדיר מימדים, שינסה לפתור את הבעיות שלו. מדינות לא ישקיעו מספיק משאבים ? ברור. אבל הן כבר לא שחקניות חשובות. תקציבי המחקר של חברות הענק (ויש מספיק כאלו עם אינטרס למצא תחליפים לנפט) הם יותר ממספיקים. אפילו במחקר בסיסי הממשלה כבר לא גורם דומיננטי. חצי מהתקציב של מכון ויצמן מגיע מתמלוגים ותרומות, שלא לדבר על מחקר בסיסי בחברות עצמן.

    ברה"מ פעלה נגד האינטרסים של עצמה ולכן הפסידה, ארה"ב לעומת זאת, עם הקפיטליזם החזירי שלה, הגיעה למצב שיש לה עודפי יצור אדירים בתחום המזון. עודפים שהיא עכשיו מוצאת להם שימוש כדלק (וכרגע הביקוש אף עולה על ההצע, אבל קל יותר לשתול עוד תירס מלמצא עוד נפט).

    אתה מעלה בעיות שהן חשובות מאוד לאנשים בודדים, לחברות מסויימות, אבל לא לשוק. אז יסגרו כל תחנות הכוח על מזוט, אז מה ? יעברו לגז טבעי ופחם, לעשורים הקרובים לפחות יש מספיק מאילו כדי לענות על צרכי האנרגיה. אוניות ורכבות אפשר להפעיל גם על גז וגם על אתנול. ולא, לא צריך שלמישהו יהיה אכפת, זו בדיוק היד הנעלמה של אדם סמית. כל אחד דואג לעצמו וטובת הכלל נשמרת. הקרטל מעלה מחירים, אנשים חמדנים מגדלים יותר תירס לייצר אלכוהול ולמכור אותו כתוסף דלק. מהנדס אחר בונה מנוע שרץ רק על אלכוהול, ביולוג מקווה להשיג את הפרופסורה ע"י מאמר על שיטה חדשה איך לגרום לחיידקים להפוך תאית לאלכוהול בצורה יעילה יותר, תוך שימוש בחלקים נרחבים יותר של הצמח. חברה אחרת משפרת גנטית את התירס שיצמח מהר יותר. אתה יודע פי כמה עלתה התנובה לדונם של כותנה (סתם כי זו דוגמא שאני מכיר) בשישים השנים האחרונות ? פי יותר משלוש, מ209 ל643 קילו להקטר (1964 ו2003 בהתאמה). אותה אדמה היום מניבה פי שלוש יותר, לא בגלל שהכריזו על פרוייקט לאומי ונתנו תקציבים, אלא סתם כי זה משתלם כלכלית לשפר כותנה. אם זה אפשרי כלכלית בברזיל (ועוד לפני העליות), בטח שזה יהיה כדאי כלכלית כשלא תהיה ברירה והטכנולוגיה תשתפר.

  4. שוב: אני רואה פער בין 'אפשרי' ובין 'יתקיים'. אפשר להתגבר על הבעיה? בטוח שכן. כבר התגברנו על בעיות גדולות מאוד. מה המחיר של התעוררות מאוחרת, ושל התעלמות מהבעיה ממניעים פוליטיים? זה כבר סיפור אחר.

  5. הנפט לא יגמר ביום אחד, מדובר בהרבה מאוד שדות בלתי תלויים. אפשר להראות (התפלגות של סכום משתנים קטנים) שתהיה ירידה בתפוקה ושזה יקח זמן. כבר עכשיו, בגלל מה שאני ואתה חושבים שאנחנו יודעים, ישנה השקעה אדירה בייצור טכנולוגיות חדשות ולא פחות מזה, במימוש הדור הנוכחי. במצב כזה, כל מה שצריך להראות זה שזה אפשרי, השוק כבר ידאג לשאר. לא יכול להיות אחרת. אם אפשר להפיק אתנול ב60 דולר לחבית (אני סתם זורק מספר), ואפשר להגדיל את התפוקה (אתה יודע שהיום האיחוד האירופאי משלם לחקלאים כדי שהם לא יעבדו חלק מהשדה שלהם) לרמה הנדרשת, אז לא יכול להיות שאתה תתקע בלי דלק למשך הרבה זמן כשמחיר הנפט חוצה את ה150 צפונה.

    אני אתן לך דוגמא מויקיפדיה :

    On January 14, 2008, General Motors announced a partnership with Coskata, Inc. The goal is to produce cellulosic ethanol cheaply, with an eventual goal of US$1 per U.S. gallon ($0.30/L) for the fuel. The partnership plans to begin producing the fuel in large quantity by the end of 2008. By 2011 a full-scale plant will come on line, capable of producing 50 to 100 million gallons of ethanol a year (200–400 ML/a).[27]

    חברה מסחרית חושבת שהיא תוכל לייצר דלק ברבע מהמחיר היום, שוב על בסיס פיתוח גנטי להפקת אתנול מתאית. אישית אני אתפלא אם ג'נרל מוטורס תחזיק מעמד עד 2011, אבל זו לא הנקודה. התהליך התחיל. שמים מאחורי זה כסף, כל הרעיונות מתחילים במירוץ וככל שמחירי הנפט עולים, ככה קו הסיום מתקרב. פתרונות שלא היו כלכליים לפני שנה וחצי הופכים ראליים היום. בזמנו טענו שזיגזג של קרטל הנפט נועד למנוע מצב בו זה כדאי לאורך זמן לפתח טכנולוגיה חלופית, אבל היום נדמה לי שכבר יש מספיק רוח גבית שגם ירידה במחיר לא תפסיק את הפיתוח (למשל יש דרישה בארה"ב ליצור של כמות מסויימת של דלקים מתחדשים, זה הרבה כסף שהרעיון הכי טוב לוקח).

    אתה מדבר על מניעים פוליטיים, הממשלה היא בסך הכל זרז משני. הם יכולים להתעלם, להגיב, לחוקק ולנאום, זה חסר כל חשיבות. ביום פקודה הממשלה תתאים את עצמה לשוק, אין לה ברירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *