הערה מנהלתית מספר 163

ושוב שדרוג של וורדפרס, לגרסה 2.6. שוב השדרוג לא עבר חלק, אם כי לא באשמת וורדפרס: אחד הקבצים כנראה לא הועבר כמו שצריך ב-FTP. יבוא יום ואני אעבור מגו דדי לספק נורמלי, שיש לו SSH, ואז זה לא יקרה יותר. הצורה הנוכחית, העברת קבצים שרשומים בהם מפתחות סודיים וסיסמאות ב-plain text, היא ממש מגוחכת.

ואם כבר מדברים על מחדלי אבטחה, אל תתנו לשקרים של הממשלה להטעות אתכם בעניין המאגר הביומטרי. היום שמעתי את מנכ"ל משרד הפנים אומר ברדיו, שמי שאומר שהמאגר מסוכן הם "גורמים אינטרסנטים". צודק בהחלט – אלה אנשים עם אינטרס ברור לשמור על פרטיות ועל שארית זכויות האזרח שעוד נותרו כאן, וזה ממש לא נוח לממשלה. התירוצים של מלחמה בפשע ובטרור נשלפים שוב, וכמו תמיד הציבור קונה את זה.

אולי בעצם הכישלון המביך של המשטרה לטפל בפשע – המאורגן או המבולגן – הוא קונספירציה? כך אפשר להשתמש בתירוץ של מלחמה בפשע כדי להמציא עוד ועוד גזרות דרקוניות, ומי שמתנגד הוא כנראה מהפושעים, או מהבוגדים, או סתם מהסמולנים. אם אלה מתנגדים, כנראה שזה חוק טוב! כך, לפחות, אומר ההיגיון הטוקבקיסטי.

כותרת חודש אוגוסט עוסקת בפורנו-שעונים. מידת המורכבות של המכונות הזעירות האלה היא אדירה, וכל זאת כשבעצם יש טכנולוגיה אלקטרונית טובה יותר. אז לשם מה הסיבוך? כי אפשר, כי זו אומנות עתיקה ומודרנית כאחד, כי זה יוקרתי. במדינות תרבותיות, שעון הוא חלק בלתי נפרד מהופעה – אם צריך ללבוש חליפה, לדוגמה, אי אפשר לבוא עם שעון דיגיטלי בעשרים שקל. אבל בישראל רק מעטים שמים לזה לב, והרוב הולכים בלי שעון בכלל, או מקסימום עם סווטש. Not that there's anything wrong with that (יש או אין לכם שעון? כיתבו בתגובות). כותרת החודש הקודם, ערים ביום ובלילה, עברה, כרגיל, לגלריה.

17 תגובות בנושא “הערה מנהלתית מספר 163”

  1. היה לי שעון, אותו שעון מאז התיכון ועד בערך לפני שנתיים. אהבתי אותו, הוא עבד יופי, וחוץ משריטה מאסיבית שהוא קיבל בטירונות, לא היה בו שום פגם, חוץ מזה שהייתי צריך להחליף לו את הרצועה אחת לשנה בערך, כי אני אוהב רצועות מחורבנות.

    אשתי החליטה לקנות לי שעון חדש, ובגלל כשל במוח שלי הסכמתי להשאיר את הישן מאחור כשעברנו לכאן. השעון החדש היה גרוע. הוא גמר בטריה פעם בחודשיים והיה לו את מנגנון הצגת התאריך הגרוע ביותר ביקום (היה גלגל אחד, עם המספרים 1-31, וזהו. הוא לא ידע איזה חודש עכשיו, אז אם במקרה הייתי באחד מאותם חודשים מועטים שיש בהם פחות מ-31 ימים, הייתי צריך *לזכור בעצמי* להעביר אותו יום אחד קדימה. כלומר, זה שעון שצריך ש*אני* אגיד לו איזה יום היום). באחת הפעמים שהבטריה נגמרה פשוט הסרתי אותו, שמתי אותו בתיק, ומאז הוא שם.

    כשאני צריך לדעת מה השעה אני שולף את הסלולרי. תודה.

  2. אין לי שעון ממש מאז הסלולארי, אבל אהבתי את הכותרת החדשה.

    לפני הסלולארי היו לי מגוון שעונים, בעיקר סווצ'ים, אבל הייתי ילדה, אז מותר.

  3. דובי – הגלגל האחד שתיארת הוא הסטנדרט בשעונים מכניים, אם כי יש כאלה מתקדמים (קרי: פי 10 במחיר) שיודעים איזה חודש זה, ואפילו מתי יש 29 בפברואר. חוץ מזה שיותר חשוב שהוא נראה יפה. ושתדע שאצל הפוריטנים אין סוללה. רק קפיץ נמתח אוטומטית על ידי משקולת מסתובבת.

    אני מצטער, אבל להוציא את הסלולרי מהכיס (או מתיק היד האופנתי?) זה יותר גרוע משעון-כיס. ולשעון כיס יש לפחות איזה אולד-סקול סטייל. להסתובב עם שעון איכותי זה כמו להסתובב עם מרצדס: ממש לא חייבים את זה, זה יקר מדי, אבל יש מי שיודע להעריך.

  4. לי יש שעונים שאבא שלי מרשה לי לגעת בהם. עד לפני חודש היה לי ETERNA KON-TIKI, אחלה שעון, עד שהשתכרתי וקפצתי לבריכה כשהכתר פתוח. חוץ ממנו אני לפעמים עם סייקו דייברס 200, או עם איזה אוריינט אוטומטי נחמד. אבל אני אישית מעדיף ג'ישוקים. הם פשוט עמידים עם כל השטויות שאני עושה.

  5. הסוואטש שלי דווקא מהודר למדי, ואם הייתי הולך עם חליפות היה מתאים פיקס.

    לא ממש מבין את הקטע של להשתמש בפלאפון לבדוק מה השעה. מה כ"כ רע בשעון יד?

    זה עבד מצויין הרבה שנים… וזה גם פריט אופנתי (בפוטנציאל).

    Convergence זה בסדר גמור, אבל לא חייבים שזה ישתלט על כל החיים…

  6. יש לי הרבה (עשרות) שעוני יד, חדשים לגמרי וגם ותיקים. רובם פשוטים אבל חלקם גם מוזהבים (ובאחד יש אפילו יהלום קטן בשעה 12!). רוב השעונים אנלוגיים וזה גם הסוג שאני מעדיף. אני לא הולך עם שעון על היד כבר הרבה הרבה שנים.

    בכל חדר בבית יש שעון על הקיר (בנוסף לשעונים בוידאו, מיקרוגל, מחשב, שעון-רדיו-מעורר, מערכת סטריאו) ובנוסף, כמובן, שעון בפלאפון ו-2 ברכב (אחד ברדיו ואחד על ה-dashboard). המקום היחד בבית שאין בו שעון הוא המקלחת, וגם זה בכוונה. אצלי מקלחת זה כדי להתנתק.

    חשבתי פעם לשים על אחד הקירות המרכזיים בבית מספר שעוני קיר בשורה (3 ומעלה, כולם זהים ובכולם אותה השעה – כולל השניות), אבל גם ככה לא קל לי עם מעברי שעון הקיץ / חורף…

    המצב היחיד שיש לי שעון על היד הוא במילואים (ואז הוא לא יורד למשך כל התקופה, כולל כשאני מתקלח, חוזר הביתה, יוצא לבלות, ישן וכד'. עד סיום המילואים. על יד ימין, אגב).

    שעון יד שאין לי והייתי מת שיהיה לי – שעון של 24 שעות עם מחוג אחד בודד (מתחיל בחצות במיקום של ה-12 בשעון הרגיל וכל סיבוב מלא שלו נמשך 24 שעות. ב-12 בצהרים, למשל, המחוג יהיה במיקום של ה-6 בשעון הרגיל וכד').

  7. יש לי שעון יד של xinjia שעלה לי 100 שקל ביריד זה או אחר. הוא בעיקר צבעוני ומגניב ויודע להראות את השעה גם באנלוגי וגם בדיגיטלי.

    הוא תמיד איתי, אבל מכיוון שהעבודה שלי היא מול מחשב ברובה הרי שהשעון יושב על השולחן רוב הזמן. אני בעיקר לובש אותו בדרך מ / אל העבודה או ברכיבות על האופנוע, מלבד המקרים הללו מספיק לי השעון בפינה הימנית עליונה / תחתונה של המחשב.

  8. קסיו, שמשום מה חיפוש של הדגם שלו באינטרנט מוביל רק לאתרים קוריאניים או טורקיים (והוא בכלל נקנה בכפר סבא).

    פורנו-שעונים: דוקטור מנהטן הוא הג'קי טריהורן של התחום?

  9. פוסט שלם + תגובות על שעונים ולא מזכירים קסיו ג'י-שוק?

    אגב, באחד הפרקים של המפצח פיץ מסיק הרבה לגבי רוצח, לפי העובדה שכששאל אותו מה השעה הוא הסתכל אינסטינקטיבית על הקיר ולא על היד.

  10. מנגנון של שעון מכני זה אכן מגניב; הכותרת יפה.

    שעון יד זה מסורבל, תמיד נתפס ומתחכך בכל מני דברים. כמעט בכל מקום יש שעון, וכשאני לא ליד שעון, אז הסלולרי בד"כ בתיק שאתי, אז אין סיבה לסחוב עוד אחד על פרק כף היד. רק כשאני בחו"ל, אני לוקח שעון דיגיטלי פשוט ועונד אותו על אחת משני פרקי היד, לא חשוב ימין או שמאל, לפי מצב הרוח באותו רגע בבוקר.

  11. לי יש אוסף של שעוני סווטש וגם כמה של "הלו קיטי", למרבה הבושה.

    אין מצב שאני אצא מהבית בלי שעון. אני מרגישה עירומה.

  12. אני היחידי שמתרפק בערגה על העבר, ומחכה ליום שבו סווטש ישיקו שעון פליק-פלאק עם רצועה שתעלה על היד המפלצתית שלי?

  13. ירון – הזכרת את אחד הפרקים המרתקים של המפצח (למעשה הפרק שפתח את העונה הראשונה), אלא שאותו אדם היה בחזקת החשוד העיקרי ברצח, ובעזרת הניואנסים הקטנים שפיץ מתמחה בהם, הוא הצליח להסיק שאותו חשוד למעשה התגלגל לעניין באופן שונה ממה שחשבו.

    בלי להרוס יותר מדי – אותו חשוד נמצא בזירת הפשע כשהוא לא זוכר מי הוא בכלל וללא כל תעודה מזהה. בחקירה שלו בבית החולים, פיץ שם לב שהוא מתנהג ומדבר באופן שונה, מסתכל אל הקיר כשנשאל מה השעה, משתמש בשפה ספרותית שאינה נהוגה כלל בדיבור יומיומי (הוא אומר my being in here ושאר משפטי מליצה) – ומסיק מכך אחרי עוד כמה רמזים שהאיש בכלל הוא כומר!

    את ההמשך כדאי לראות בביטורנט הקרוב לביתכם.

    http://www.imdb.com/title/tt0394426/

    אני הפסקתי לענוד שעון מאז הסלולרי.

  14. שנים הסתובבתי בלי שעון. לא אנטי, להפך, אני דווקא מוקסם מהמכניקה שלהם, ותמיד רציתי שעון על היד. רק אף פעם לא היה לי נוח עם אחד.

    עד שהתחלתי לעסוק בספורט ברצינות, וקניתי שעון דופק לפני חצי שנה, שמבלה על היד שלי יותר ויותר זמן. הוא לא יפה, הוא מאוד גדול, עם תצוגה מבולבלת משהו, אבל הוא מצליח להשאר שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *