איים אבודים: פיטקרן

בשנת 1789 עשתה ספינת הוד מלכותו "באונטי" את דרכה מטהיטי, שם הועמסה בשתילי עץ הלחם – שהיו אמורים לשמש מזון לעבדים בקריביים. אבל הספינה לא הגיעה ליעדה: פרץ בה המרד הידוע, שהונצח בספרים ובקולנוע. המורדים השליכו את הקפטן והצוות הנאמן לו לסירת הצלה, והמשיכו בדרכם אל הלא-נודע.

בתחילה הם ניסו להתיישב באי טובואה, שם זכו לקבלת פנים "חמה" מהשבט הקניבלי שגר באי. כעבור שלושה חודשים בלבד חזרו לטהיטי, שם נטשו את הספינה 20 איש שהחליטו להסגיר את עצמם לצי המלכותי; המורדים הנותרים הפליגו משם וחיפשו אי נידח ככל האפשר, כדי לא יימצאו לעולם. אך הם גם חטפו מטהיטי שישה גברים ואחת עשרה נשים – אחת מהן עם תינוקה. הם ויתרו על איים ידועים שעברו בדרך והמשיכו להפליג, עד ש"גילו מחדש" את פיטקרן – כי מפות הצי המלכותי היו שגויות.

החיים באי לא היו קלים. אמנם, היה שפע מזון ומים, ומזג האויר באיים נעים, אך החטופים רצו לחזור לטהיטי – לשווא, כי "באונטי" הועלתה באש מייד עם הגיעם לאי. בנוסף, חלק מהמורדים התייחסו אליהם כאל עבדים, בניגוד לרצונו של מנהיג המרד, פלטשר כריסטיאן. כתוצאה מכך פרץ סכסוך אלים באי, במהלכו נהרגו כל הגברים מטהיטי וכמה מהמורדים. ובזה לא תמו הצרות: המצב הדרדר עוד אחרי שנבנתה באי מזקקה, והגברים החלו לשתות לשוכרה. המצב השתפר רק אחרי שנים, אז נותרו באי רק גבר אחד, ג'ון אדאמס, תשע נשים ומספר ילדים. כך מצאה את האי הספינה האמריקאית "טופז" ב-1808, כמעט עשרים שנה אחרי המרד.

עם השנים סופח האי פיטקרן לאימפריה הבריטית, וכיום הוא הטריטוריה הבריטית האחרונה באוקיינוס השקט. גרים שם כחמישים איש, הדוברים את השפה המקומית – ניב קראולי המערבב אנגלית עם שפת טהיטי; אך כנראה שמשהו עתיק השתמר בתרבות המקומית: בשנת 2003 הועמדו לדין 13 גברים – כמעט כל הגברים באי, ובהם ראש העיר סטיב כריסטיאן (צאצא של מנהיג המרד) – על הטרדות מיניות ומעשים מגונים שבוצעו בנערות באי. מה שנחשב, כנראה, מקובל באי, היה בלתי נסבל עבור רשויות החוק הבריטיות. אלא שבאוכלוסיה כה קטנה, השלכת רוב הגברים למאסר סותמת למעשה את הגולל על הקהילה כולה, שאינה יכולה להתפרנס. הפתרון שנמצא לבסוף היה מעין מעצר פתוח על האי, המאפשר לאסירים להמשיך לעבוד.

לפני 220 שנה, הימר פלטשר כריסטיאן שידו הארוכה של החוק לא תוכל להגיע עד לסלע הנידח פיטקרן. הוא לא לגמרי טעה. בפיטקרן כיום יש קהילה על סף התמוטטות – צעירים רבים עוזבים ולא חוזרים, והאוכלוסיה הולכת ומזדקנת. ספינות אינן יכולות לעגון באי כלל, והכלכלה מתבססת על סירות הפוגשות את הספינות הגדולות הרחק מהחוף הסלעי. למרבה השמחה, הממשלה מפעילה על חשבונה חיבור אינטרנט לווייני, עם רשת לכל בתי התושבים – אולי אפשר לומר שפיטקרן כיום קרוב לשאר העולם יותר מאי פעם.

4 תגובות בנושא “איים אבודים: פיטקרן”

  1. איך מגיעים לשם. נראה לי גן עדן עלי אדמות. האם יש שם שרותים רפואים ואם לא היכן יש?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *