הערה מנהלתית מספר 248

מאז גרסה 2.6 של וורפרס, מספרי הפוסטים משתוללים ללא הכר. נראה לי שהאשם הוא בשמירת הגרסאות האינסופיות, וגם העלאה של תמונות איים אקזוטיים מקדמת את המיספור. זה מרחיק עוד יותר את מספר הפוסט הסידורי מכמות הפוסטים האמיתית שיש בבלוג. במקרה שלי, זה מסווה את מיעוט הפוסטים המביך.

בימים האחרונים אני חש ביתר-שאת את חוסרו של שמאל מתון בישראל. ואין הכוונה לשמאל מדיני – ממילא אפילו הליכוד כבר מקבל את הרעיון של מדינה פלסטינית – אלא שמאל השומר על זכויות אדם ואזרח, ועל הפרדת הדת מהמדינה. הפוסט של אורי קציר ב-"אפלטון" ממחיש את הסכנה שיש בקבוצת אוכלוסיה בעלת כוח ניכר, מאורגנת וממושמעת, עבור הרוב האזרחי התמים בישראל, שבתחומים אלה אין מי שמייצג את ענייניו בכנסת ובממשלה. קציר חוזה את שובה של מפלגה חילונית, אנטי-קלריקלית, לזירה הפוליטית; אך אני חושש שהוא אופטימי מאוד.

האזרח הישראלי בדרך כלל מצביע לפי מדיניות חוץ, או במילים חריפות – לפי כמה הוא שונא ערבים (כמה מגוחך שזה נכון גם בבחירות מוניציפליות). בכל מערכת בחירות יש יוצאים מן הכלל – כמו שינוי בזמנה, כמו מפלגת הגמלאים בכנסת הנוכחית. אך על המשבצת הזו צפויות להתחרות מפלגות רבות – החל בעלה ירוק שהיתה כבר קרובה בעבר לעבור את אחוז החסימה, דרך הירוקים שעניינם בהחלט צבר פופולריות בשנים האחרונות (האמנם?), ועד מפלגות סקטוריאליות שונות ומשונות, שלעיתים קרובות שואבות קולות מהמאגר הזה, רק כדי לבזבז אותם.

מצד שני, יש אכזבה רבה ממפלגות הקואליציה הנוכחית. הליכוד צפוי להרוויח מזה רבות, אך האם הקולות האלה יזלגו גם לטובת מפלגה חילונית, שמדיניות החוץ שלה היא משנית לנושא המרכזי? כרגע אין באופק מפלגה כזו, שיכולה לסחוף את הציבור החילוני, זה שלא רק נושא בנטל המיסים והמילואים – אלא גם זכויותיו מתכרסמות כל העת.

כותרת חודש ספטמבר מורכבת משלושה אקלימים סטראוטיפיים של הפלנטה "ארץ". משמאל: הרים מושלגים בצ'ילה. תמונה מאת Lapidim ברשיון CC:By-NC. במרכז: דיונות באיים הקנריים. תמונה מאת Szeke ברשיון CC:By-NC-SA. מימין: יער-גשם בפוארטו ריקו. תמונה מאת crossfirecw ברשיון CC:By. כותרת החודש הקודם, בה כיכבו קרביים מורכבים של שעונים מכניים, עברה, כרגיל, לגלריה.

6 תגובות בנושא “הערה מנהלתית מספר 248”

  1. כן, זכור לי שקראתי על התוסף הזה בפוסט שלך אצל חנית (אני עוקב!!). אני לא מתנגד לשמירת גירסאות, אבל בזבוז האינדקסים הזה גורם ל-DBA הפנימי שלי כאבים עזים.

  2. אני מתרשם שהסיבה העיקרית לכך שזה לא יקרה היא שבעוד לדתיים קל יחסית להתאגד סביב משהו משותף: ייעוד, חובה משותפת או משהו כזה, לחילוניים אין כזה דבר. למרות הניסיונות להמציא "משהו" ("מורשת XXX"?!).

    למעשה זו בעיה של האומה כולה – אין באמת יעדים לאומיים משותפים על סדר יומה של המדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *