כיצד להפיץ פאניקה בציבור

בזמן האחרון מסתובבים כל מיני אנשים ובוכים שהעובדים במשק מפסידים את כל כספם בבורסה, והמדינה צריכה לפצות אותם על זה מכספי משלם המיסים. כלומר אלו שלא הפסידו צריכים לתת כסף לאלו שכן. יש פה כל מיני נימוקים חברתיים, טענה שהם בכלל לא רצו להיות בבורסה (אבל כשהיו עליות אדירות, כמו ב-2006-7 למשל, לא היו תלונות), מאשימים את ביבי (תמיד טקטיקה פופולרית), אבל בסופו של דבר קשה למצוא בבליל הזה עובדות.

היום נתקלתי בפוסט "המפוטרים יפסידו כ-40% מפיצויי הפיטורים" בבלוג הסיבים האופטיים בישרא. אני אשתמש בו כדי להדגים איך אפשר לקחת מספרים תמימים ולעוות אותם עד כדי אובדן כל קשר למציאות. הפוסט מעלה מספר טענות; לעניינים הפרוצדורליים – כמו ענייני חוק וצוים של שר העבודה – לא אתייחס, כי אין לי מידע בנושא. אני מניח, לצורך העניין, שהכל נכון, למרות שזה כנראה מצדיק בחינה מעמיקה יותר. אני כן אבדוק את הטענות החשבוניות שמועלות בפוסט.

  1. "חברות רבות במשק ובעיקר חברות הייטק מפרישות לקרן הפיצויים של העובדים רק 80% מהשכר בטענה כי חלק מהשכר איננו רלבנטי לצרכי פיצויים."
    מאחר ויש לי מושג בענייני חישוב שכר, אני יכול לאשר את זה – באמת חלק מרכיבי השכר אינו רלוונטי לצרכי פיצויים, וזה נכון גם לגבי פנסיה. זה אולי נראה כמו טריק חשבונאי, אבל זה חוקי. בין הגופים שמשלמים רכיבי שכר שאינם מחושבים לצרכי פיצויים ופנסיה נמצאים מדינת ישראל וצה"ל. אגב, עובדים הנהנים מרכב ליסינג מוותרים מרצונם החופשי על חלק משכר הברוטו שלהם, וכך מפחיתים את ההפרשות לפיצויים ופנסיה (הפסד שיכול להצטבר למאות אלפי שקלים, ואיש אינו שם לב אליו). בקיצור אין בסעיף הזה שום סנסציה – פשוט ככה זה.
  2. "רוב קרנות הפיצויים הפסידו בשנת 2008 כ 20 אחוז מערכן וגם יותר"
    סתם מספר שלוף מהשרוול. באתר משרד האוצר (אקספלורר בלבד, כמובן) רואים שבממוצע הפסידו הקרנות 16%. אם מבודדים רק את קרנות הפיצויים מקבלים נתון דומה. אבל צריך לזכור שקרן פיצויים אינה נייר ספקולטיבי, אלא מכשיר חסכון לטווח ארוך. אם מרחיבים את הדוח כך שיכלול את השנים 2003 עד אוקטובר 2008, מקבלים שבממוצע הניבו קרנות הפיצויים רווח של למעלה מ-38%, שהם יותר מ-5.5% לשנה בממוצע, וזה אחרי ההפסדים הנוראיים של החודשיים האחרונים.
  3. "הרי שס"ה הפיצויים עשוי לקטון בכ 40 אחוזים ואולי יותר"
    זה כבר ממש שוס. אי אפשר לחבר אחוזים כאילו היו תפוחי עץ. אפילו אם הטענות היו נכונות, ההפסד היה רק 36% ולא 40%, וזה הבדל של 10% בהפסד. אבל כאמור, הסעיף הראשון אינו הפסד כלל, והשני הוא הרבה פחות דרמטי ממה שמוצג. בכל מקרה, ההפסדים בבורסה הם רק בחודשים האחרונים. מי שסופג את מלוא ההפסד הוא רק מי שצובר כספים בחודשים האחרונים בלבד. מי שהתחיל קודם, נהנה גם מרווחים יפים מאוד.

במקרה של הפסדים בקופת פיצויים, זה נראה כאילו שעובד, שמפקידים עבורו כסף בקופת פיצויים במקום לשלם לו פיצויים מקופת החברה, מפסיד. חשבונית זה עשוי להיות נכון (אם כי לא כרגע, כפי שהראיתי), אבל זו ראיה צרה מדי. היו כבר בעבר מקרים רבים בהם חברה פושטת רגל ואינה מסוגלת לשלם למפוטריה פיצויים כלל; הם נאלצים להצטרף לתור הנושים הארוך, עם סיכויים קלושים לראות משהו מכספם. הפקדה חודשית לקרן פיצויים מונעת מקרים כאלה, ומבטיחה את תשלום הפיצויים לעובד. העובד השמרן יעדיף קרן פיצויים בסיכון נמוך (יש קרנות שהרוויחו אפילו השנה!). רוב העובדים – וראיתי זאת במו עיני – פשוט בוחרים בקרן שמראה את הרווחים הכי גדולים; מן הסתם היא גם המסוכנת ביותר.

אם הצלחתם להגיע עד לכאן אחרי כל החישובים המשעממים, אני אסכם במשפט קצר: האנשים שאתם שומעים מדברים ברדיו ומצוטטים בעיתונים הם בעלי אינטרס, לא משנה אם הם מדברים בעד או נגד רשת בטחון. אני מסכים שהמדינה חייבת להבטיח לעובדים רמת חיים מינימלית, גם בשנות הפנסיה שלהם. אני לא חושב שהמדינה צריכה להחזיר להם כספים שאיבדו בגלל תאוות בצע או חוסר הבנה של הדברים שהם עושים עם הכסף שלהם.

5 תגובות בנושא “כיצד להפיץ פאניקה בציבור”

  1. יש בנסיונות לקבל רשת ביטחון הרבה צביעות, אבל ישנה נקודה אחת נכונה, והיא העניין עם קרנות הפנסיה. הציבור, כלומר אני, מחויב לנהל את כספו דרך קרנות הפנסיה. אלא שאותן קרנות משקיעות בבורסה, ואינן מחויבות לתת לי בחזרה את הכסף שהשקעתי. כלומר, במקרה שבגיל 60 הכסף ששמתי בקרן יאבד מערכו בגלל השקעות לא נבונות של אותה קרן, אני אאבד כסף בגלל החלטת המדינה. את זה יש לשנות, בין אם בעזרת קרן פנסיה בניהול עצמי ובין אם בעזרת קרן פנסיה מדדית, או בעזרת רשת ביטחון מסוימת.

  2. יש הרבה קרנות פנסיה שמשקיעות את הכסף באפיקים סולידיים בהרבה, כמו אפיקים שקליים ואג"ח מדינה, וכל אחד יכול לעבור אליהן מיידית וללא אובדן זכויות. אבל לא הייתי ממליץ על זה בכלל: לטווח ארוך – וקרן פנסיה מתקיימת הרי במשך עשרות שנים – האפיק המנייתי הוא הטוב ביותר. למעשה יש מי שטוען שהשקעה אחרת היא רשלנית, בגלל שהמשקיע יפסיד כל כך הרבה יחסית למניות.

  3. אורן, אם אתה לא סומך על היכולת של קרן הפנסיה לנהל את הכסף שלך, למה אתה משאיר אותו אצלה? אתה תמיד יכול לפדות אותו ולשים בחיסכון בבנק.

    ר"ש, ספר את המעשיה על הבורסה ליפנים. (כמובן שרוב מוחלט של ההשקעות של הקרנות אינן במניות, אבל כמה מהקוראים שלך יודעים את ההבדל המהותי בין מניה לאיגרת חוב? בשבילם המונח בורסה הוא רק מניות….)

  4. מרק, אני לא יכול. החוק מחייב את המעסיק שלי להפריש חלק מהמשכורת שלי לפנסיה, ואותה אני לא יכול לפדות עד גיל 60. לא שיש לי בעיה עם החוק- חסכון זה דבר חשוב – אבל לפחות שיתנו לי להחליט איך לחסוך.
    נכון שיש קרנות סולידיות יותר. אבל גם בהן, אין לי דרך להבטיח שבבוא היום לא ישנו את מדיניות ההשקעות שלהן. עד גיל 60 יעבור עוד הרבה זמן, ומי יודע איזה שינויים יעברו הקרנות האלו בינתיים. וכמובן שגם אין הבטחה שהן יספרו לי על השינוי במדיניות שלהם. בקיצור, אין לי אפשרות להבטיח שאני אקבל חזרה את הכסף שלי, בשום קונסטלציה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *