מדוע חוק צינזור האינטרנט הוא חסר משמעות

(פוסט שלישי בעניין חוק הגבלת גישה לאתרים, שהגיש ח“כ אמנון כהן מש“ס, ושהתקבל לאחרונה בכנסת בקריאה טרומית).
"רשת האינטרנט מפרשת צנזורה כנזק, ומנווטת מסביב לה" – כך אמר ג'ון גילמור, ממקימי ה-EFF ומראשוני כותבי התוכנה החופשית. כידוע לרבים, האינטרנט, בראשית ימיה, היתה רשת מסובכת שמטרתה לשרוד התקפה גרעינית סובייטית. גם אם חלקים גדולים ממנה ייהרסו, מי שישרוד יוכל להמשיך ולתקשר. העיקרון הזה פועל גם כיום, ואולי אפילו טוב מתמיד.

אם תופעל צנזורה באינטרנט בישראל, עומדים לרשות הגולש מגוון אמצעים לעקוף את אותו מנגנון צנזורה. מאחר והחוק (במתכונתו הראשונית הנוכחית) מטיל את כל האחריות על ספק האינטרנט, המשתמש רשאי לנסות ולעקוף את החסימה בכל דרך שהוא יכול. והנה כמה דוגמאות מעשיות, מן הקל אל הכבד.

  • פרוקסי. זהו שרת המשמש כמתווך בין הגולש ובין השרת ממנו מבקשים מידע. לשרת זה נראה כאילו הפרוקסי ביקש את המידע, בלי דרך לדעת מיהו המשתמש המקורי. מצד המשתמש זה נראה כאילו הפרוקסי שולח את המידע, בלי מגע ישיר לשרת. תוצאה: ספק האינטרנט חוסם את השרת (אתר למבוגרים, או אתר צילומי עירום אומנותיים, או פורום שמאלני מדי בעיני הממשלה, וכאלה). אבל הספק לא חוסם את הפרוקסי, כי הוא לא מוגדר מסוכן למוסר. ולכן אפשר לגשת לכל אתר בקלות דרך הפרוקסי. חסמו לכם את הפרוקסי? לא נורא, יש עוד מאות אחרים. הנה המון רשימות של שרתי פרוקסי חופשיים.
  • אינסוף האתרים. מדי יום עולים לרשת ריבוא אתרים למבוגרים בלבד. האתרים האלה, שלכל אחד שם שונה וכתובת שונה, פשוט רבים מכדי שאפשר יהיה לחסום אותם. אמנם, יש תוכנות חסימה שמנתחות את תוכן האתר (טקסט חשוד, תמונות עם הרבה צבע-עור וכו') אבל חיבור מוצפן – SSL, כמו זה שיש באתרי הבנקים – עוקף את המנגנון הזה. זה אומר שאתרי פורנו לא ייחסמו על ידי המערכת, אבל אתרים לגיטימיים דווקא כן.
  • רשימה ארוכה של שיטות עקיפה בעמוד הלוחמני של בוינגכפול.
  • מערכת קוראל של אוניברסיטת ניו יורק היא רשת עולמית של שרתי פרוקסי דינמיים להפצת תוכן. כל אתר יכול להשתמש בה חינם על מנת לעקוף חסימות ולהפיץ מידע, גם בעומסים גבוהים.
  • נשק יום הדין: רשת TOR. זוהי רשת מוצפנת, המופעלת כיום על ידי ה-EFF, המבטיחה עקיפה של חסימות ואנונימיות מוחלטת, עם שכבות על גבי שכבות של הצפנה. דורשת התקנה קטנה של תוכנה על המחשב. היתרון הוא שאפשר להעביר עליה כל סוג של תקשורת, לא רק דפדפן: גם מסנג'ר, לדוגמה, או ביטטורנט. החיסרון הוא האיטיות, הנובעת מהצורך בהסתרת העקבות. מי שיכול להריץ שרת TOR, ויש לו קצב upload של 192kbps לפחות, יכול לתרום רבות ליציבות, ביטחון, ומהירות הרשת.

מי שיפגע, בסופו של דבר, הוא מי שלא יודע שאפשר לעקוף את מנגנון הצנזורה. ובהתחלה יהיו הרבה כאלה. אבל כמו שכיום יש אימיול לאנשים שבחיים לא הייתי מאמין שיצליחו להתקין תוכנה לבד, כך גם הידע הזה יתפשט. ושוב נשאר עם חוק דיקטטורי, דרקוני ומביך בספר החוקים, שאינו אלא אות מתה ומצבה לטיפשותם של אלה החושבים שאפשר לעצור את האינטרנט.

4 תגובות בנושא “מדוע חוק צינזור האינטרנט הוא חסר משמעות”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *