לחץ (או, איך הייתי פחדן וכך שמרתי על עקרונותי)

אזהרה: פוסט אישי הכולל תלונות, רטינות ודברים בלתי רציונליים. מומלץ לכל אדם באשר הוא שלא לקרוא אותו כלל.

בשבועות האחרונים אני עסוק בניסיון להתקבל לעבודה אצל אחת מאימפריות הרשע הנפוצות בארצנו. הם נשמעו כאילו הם זקוקים לסיסטם מנג'ר בדחיפות, ולי כבר נמאס מהחופש לגמרי. אז התחלתי בסדרה אינסופית של ראיונות חוזרים ונשנים ומבחנים שארכו שעות, וגם בדיקה בטחונית.

משום מה הבדיקה הבטחונית הזו היתה חודרנית באופן בלתי סביר בעליל. אני כבר עברתי אי-אילו בדיקות בימי חיי, כפי שיעידו התחומים שעסקתי בהם בצבא, אבל דבר כזה עוד לא ראיתי. וכמובן שמייד בפתיחה הם מודיעים בטבעיות שכל זה יאומת על ידי בדיקת פוליגרף. זה, בשבילי, היה כבר יותר מדי. וכאן נמצא הפרדוקס: החנונים הכי גדולים – אלא שלא עולה בדעתם לגנוב/להדליף/לעשות מניפולציות – הם אלה שינופו מהבדיקה הנלהבת-מדי הזו. אז בחרתי בחנוניות, ויתרתי על כל העניין, וכך יצא שנשארתי נאמן לעקרונות שמירת הפרטיות שלי. כמה נורא.

במקום העבודה הקודם שלי, חברת הייטק גדולה שרוב עובדיה מהנדסים ואקדמאים, הגישה היתה שונה. האמון שרחשו שם לעובדים היה באמת יוצא דופן. אפילו סינון על האינטרנט לא היה שם, וברור שלו היה, העובדים היו מצליחים לעקוף אותו בקלות. לכן העדיפו לומר לעובדים: אנחנו סומכים עליכם שתעשו את שיקול הדעת הנכון. פרט לזה העבירו, כמובן, הדרכות בנושאי אבטחת מידע, social engineering וכו', כדי שלעובד יהיו כלים להחליט. בשטח זה היה מאוד אפקטיבי, וגם האוירה היתה טובה.

ביום רביעי האחרון, אחרי שנחרדתי מהדרישות המוגזמות וסירבתי להיענות להן, עשיתי את דרכי הביתה. זה היה יום אחרי שידור גמר "האח הגדול", ושמעתי ברדיו את הקריין מצטט את פסקת הסיום מתוך "1984". זה קצת מוגזם אולי, אבל במצבי הקשה, זה השפיע. כן, פיקוח בלתי פוסק זו שיטה יעילה לשלוט על אנשים. אבל המחיר הוא כבד, ואני לא רוצה לשלם אותו.

אז אם ידוע לכם על עבודה לבוגר ממר"ם, שאחרי שנים כתוכניתן עבר לתחום ה-IT בסביבת יוניקס, צ'לחו איזה מייל. ושיהיה חנוכה שמח.

10 תגובות בנושא “לחץ (או, איך הייתי פחדן וכך שמרתי על עקרונותי)”

  1. אתה לא לבד, גם אני הייתי עף משם על המקום.

    לצערי אני לא מכיר מקומות שמחפשים אבל אם אתה פנוי ומעונין יש לי שני אתרים שאני רוצה להעביר ואני לא מצליח לפנות את הזמן לזה. אז אם מתאים לך בינתיים להרויח כסף לקפה של הבוקר, תן לי במייל.

  2. גם אני לצערי לא מכירה כרגע מקומות שמחפשים אלא אם אתה מעוניין לחזור לתכנות.
    קודם כל, אם זה פוסט של רטינות ותלונות אז אתה במצב טוב, אצלי זה בד"כ מלווה גם בהמון קללות… דבר שני, אני מסכימה איתך, גם כשאני חיפשתי עבודה וכבר הגעתי כמעט לסף יאוש, לא הסכמתי לוותר על העקרונות שלי (במקרה שלי בדיקות גרפולוגיות וימי הערכה מרובי משתתפים). בסוף מצאתי מקום שקיבל אותי בתנאים שלי, עם השכר שרציתי, מנהלים מעולים ואוירה טובה למרות משבר לא קטן שהחברה עברה.
    אם תחליט לחזור לתכנות, אתה מוזמן לשלוח לי קורות חיים למייל.
    בהצלחה.

  3. בחברה שלי מחפשים מישהו לצוות ה-IT, ואחת הדרישות הן ידע ביוניקס.
    שלח לי קו"ח למייל ואני אעביר לגורמים הרלוונטים.

  4. שמחה שנחלצת. סוג של גבורה, לדעתי.

    האסוציאציה שלי היא מאותו ניצול שואה (פרימו לוי ו/או ז'אן אמרי) שכתב שהדבר הקשה ביותר במחנה הריכוז ואחריו היה לא הסבל הפיזי, אלא מה שקרה לרוח האדם.

  5. אני מניחה שהייתי עושה כמוך.
    אבל בתור מסתכלת מהצד הייתי מתה שתעשה בדיקת פוליגרף. זה נשמע כל כך מגניב וכמו בסרטים! מעניין איך זה במציאות. מה הם שואלים שם בכלל? אם מכרת פעם סודות מדינה לסורים?

  6. אולי תמצא דרך לפרסם את שם החברה ולפרט את המבדקים שהיא ניסתה להעביר אותך? ואולי בכלל כדאי להקים מאגר מידע אינטרנטי על חברות שיש להן דרישות בטחוניות מוגזמות, כדי להניא אנשים מללכת להתראיין שם.

  7. עידוק – רעיון גדול!

    להזכירכם, בדיקות פוליגרף מדייקות רק בהשפלה. נראה לי כבר יותר יעיל לבדוק את המועמדים בעזרת כדור בדולח (נישה לא רוויה! איפה לומדים את זה בארץ?).

  8. עשיתי בדיקת פוליגרף למיונים כלשהם לפני הצבא.

    וכל המיונים בצבא, יותר טוב?
    4 אנשים שמכירים אותך 10 שנים
    4 אנשים שמכירים את המשפחה 7 שנים
    3 תאילנדים שמקלפים את האוכל שלך 3 שנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *