ועכשיו ברצינות

(פוסט רביעי ואחרון – יש לקוות – בעניין חוק הגבלת גישה לאתרים).

לו היה מישהו רוצה באמת להגן על ילדים, ובמיוחד אם אותו מישהו הוא במקרה שר התקשורת, אזי היו לאותו מישהו הכלים לבנות מערכת אפקטיבית, בלי צורך לדחוף צנזורה לגרון של כל גולשי האינטרנט. כזכור, שר התקשורת הוא שקובע את התנאים לפיהם חברת תקשורת מקבלת רשיון להיות ספק אינטרנט. אפשר להוסיף לשם את התנאי הבא: כל מנוי יקבל, לפי דרישתו, תוכנה להתקנה על המחשב הביתי שלו, שתסנן אתרים פוגעניים ולא תאפשר גישה אליהם. יש בשוק מגוון תוכנות שעושות את העבודה. או, אפילו יותר טוב: כל מנוי אינטרנט יקבע האם הוא מעוניין לקבל גישה חופשית לאינטרנט, או שהוא מעוניין שהספק יסנן את התכנים שהוא מקבל.

כיום כל הספקים מציעים שירות כזה בתשלום: תוספת של סכום מסוים כל חודש, והמנוי מקבל הגנה מתכנים למבוגרים, או אלימים, או פליליים וכו'. זה עדיין לא טוב בעיני, אבל כל לקוח זכאי לקבל את המוצר שהוא רוצה. אם יחפוץ שר התקשורת, יוכל לצוות על הספקים לתת את השירות הזה בחינם. זה בסדר, זה לא עולה להם הרבה כסף. האם הפתרון הזה לא עדיף על זיהוי ביומטרי של כל אדם שמבקש במפגיע לקבל את אותו שירות עליו שילם מלכתחילה – גישה לאינטרנט? כנראה שלא, כי הוא לא מספק את הסחורה הפוליטית שאנשי ש"ס מנסים להשיג.

אבל כל הפתרונות הטכניים האלה הם בעצם החלופה הגרועה, המתחמקת, לפתרון האמיתי והנכון. רבותי, האינטרנט הוא חלק מחיינו. לא פחות מהטלפון והמכונית. ילדים נפגעים מדי יום ממכוניות, האם נדרוש מהם זיהוי ביומטרי לפני שהם חוצים את הכביש? לא. אנו מלמדים אותם שצריך לעבור רק במעבר חציה, ושצריך לחכות עד שהרמזור יהיה ירוק, ושצריך להסתכל לשני הצדדים. ושילדים קטנים לא חוצים את הכביש לבדם. האינטרנט לא שונה. לילד בן 6 אין מה לחפש באינטרנט לבדו, וגם בגיל 9 עוד לא שוכנעתי שיש צורך. ממילא ויקיפדיה לא אמינה מספיק. אבל כאן נכנסת הבעיה הרגילה: להורים אין סבלנות, והם לא רוצים להשגיח. הם רוצים שהילד ישחק במחשב ויעזוב אותם בשקט.

האם היינו מקבלים תירוץ כזה מהורה שמרשה לילדיו לחצות את הכביש בלי השגחה? ועכשיו, האם הורים עצלנים, שרק רוצים להסיר מעצמם את האחריות לחינוך ילדיהם, הם תירוץ מספיק טוב לויתור על חופש הדיבור ועל הזכות לקבל אינטרנט חופשי ולא מצונזר?

ועכשיו ברצינות: אפשר להגן על הילדים. חינוך לזהירות, השגחה, ביחד עם סינון תכנים מבחירה (בין אם מקומית ובין אם אצל הספק) – כל אלה יתנו סביבה תומכת והולמת לילדים בעידן האינטרנט. לשר התקשורת יש הסמכות לתת את הכלים הטכניים הדרושים. במקום זה, מפלגתו מעדיפה לכפות על כולם אמת מידה מפוקפקת, צרה ופוגענית. לא זו הדרך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *