לב המאפליה

פוסט זה הוא תרגום של פוסט שפרסמתי בעבר בבלוג שניהלתי באנגלית. זה לא שאין לי מה להגיד ביום זיכרון זה, אלא שמה שיש לי להגיד הוא מאוד לא מנומס וזה לא נראה לי מתאים. הפוסט המקורי פורסם לפני כשנה.

קראתי מאמר מרתק מאת ג'ושוע אליס, המתעד את מסעו לאתר הניסויים "טריניטי" (המקום בו התרחש הפיצוץ הגרעיני הראשון). ניסוי טריניטיהוא ניסה להבין מה גרם לאנשי פרוייקט מנהטן, ובמיוחד לראש הפרויקט, הפיזיקאי רוברט אופנהיימר, להתמיד בעבודתם ליצירת הנשק הנורא ביותר בהיסטוריה, למרות שידעו היטב למה הוא יגרום. אליס גילה שאתר הניסוי פתוח לקהל במשך שני ימים בשנה, והחליט לבקר במקום.
זה היה גם סוג של ניסוי חברתי באינטרנט, שעשוי להתברר בעתיד כפורץ דרך: אליס ביקש מהמבקרים באתר שלו לממן את התחקיר, והוא בתמורה יפרסם את המאמר שלו ואת כל התמונות ברשיון Creative Commons. הניסוי הצליח, ואליס אסף מספיק כסף לשכירת רכב ונסיעה לאתר, הממוקם בתוך בסיס צבאי במדינת ניו מקסיקו.
המאמר אינו חושף עובדות מדעיות שלא ידענו קודם, ולא מגלה סודות חבויים כלשהם. אבל הוא מראה את הפנים האנושיות של תחילת העידן הגרעיני והשפעותיו: תומכים ומתנגדים לנשק גרעיני, תושבי העיירה לוס אלאמוס (שם נמצא מכון המחקר בו התבצע פרויקט מנהטן), והסיפור שמאחורי פיתוח וניסוי הפצצה האטומית הראשונה.
אינני מאמין שאנרגיה גרעינית היא מטבעה רעה, וכך גם האנשים שעבדו על פיתוח הפצצה. היתה זו תקופה של מלחמה, והיה פחד גדול מפני היטלר ומפני היפנים; גרמניה כבר כבשה את רוב אירופה בשעה שהפרויקט התחיל. זהו הרשע של בני האדם שיקבע אם נוכל לחיות בשלום בעולם גרעיני.

4 תגובות בנושא “לב המאפליה”

  1. ידע ומחקר הם לא רעים, נקודה. אין מוסריות למחקר פיסיקאלי (כמובן כל עוד אתה לא גורם נזק לאנשים) או למידע שמתגלה בעקבותיו. לכן מחקר חייב להתבצע. מה שעלול להיות שנוי במחלוקת הוא השימוש בטכנולוגיה.

    מי שעבד על פרויקט מנהטן עשה את זה מתוך סקרנות מדעית ויתכן גם מתוך אמונה פטריוטית שהנשק ישמש להרתעה בלבד ולא להתקפה.

    נשמע מאמר מעניין בכל מקרה, ראיתי כבר כמה סרטים דוקומנטריים בנושא, אני אלך לקרוא אותו גם.

  2. המאמר נהדר, וגרם לי לפרץ-סקרנות של כמה שבועות בהם קראתי כל מה שיכולתי על הפיתוח והניסוי, ואחר-כך על הניסויים הבאים, שנערכו במקום אחר – בסיס האימונים העצום Nellis שתופס 30% משטח מדינת נבאדה.

    אני מסכים איתך שמחקר לא יכול להיות רע. אבל אנשי הפרויקט עצמם הביעו צער על כך שהשתתפו בו והיו שותפים להבאת כוח ההרס הזה לעולם. אופנהיימר הפך לפעיל נלהב להפסקת השימוש בנשק גרעיני, וגם איינשטיין התבטא בעניין רבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *