עשרה ספרי ז'אנר (חלק ב')

חלק ב' של פוסט עשרת הספרים, במסגרת פרויקט הכתיבה הקבוצתית. חלק א' נמצא כאן.

4. "שיר של קרח ואש" (1996-?) – ג'ורג' ר. ר. מרטין – A Song of Ice and Fire

הסדרה הזו, ששלושת הספרים הראשונים שלה שכבו אצלי על המדף שנתיים, הוכיחה לי שאפשר לכתוב פנטזיה למבוגרים בלי להתבייש. מרטין חקר רבות את חברת ימי הביניים והביא אותה על אצילותה ואכזריותה אל תוך הספרים. ניצני מדע ועוצמת הכנסייה נמצאים כאן, כמו גם מאבק בין דתות: הפגאניות העתיקה שהולכת ונמוגה; הנצרות (במסווה של דת בת 7 אלים שהם למעשה אחד) המציגה את עצמה כמודרנית ומלאת חמלה, אך לא בוחלת באמצעים; ודת חדשה מן המזרח הכובשת לה מאמינים (לא קשה לנחש למה הכוונה). מאבקי כוח חסרי רחמים בין בתי האצולה השונים הם עיקר העלילה, ובעוד הלורדים נלחמים ורוצחים זה את בניו של זה, כוח אפל זומם לפלוש אל הממלכה מצפון; כוח עתיק ומיתי, שרוב האנשים מאמינים שהוא סתם סיפורי ילדים. וכאילו זה לא מספיק, נערה אחת, נצר לשושלת מלכים שהודחה לפני שנים, עדיין חיה וצוברת כוח כדי להחזיר לעצמה את המלוכה המגיעה לה לפי זכות אבות. אני אוהב את עושר התיאור של מרטין: הוא לא מחמיץ אף פרט בסמלי השלטון, בשריונות מנקרי העיניים, בשמלות המשי והמלמלה, ואף מנה בארוחות המפוארות שמוגשות בטירה, בעוד העניים צדים עכברושים למחייתם. עד כה פורסמו ארבעה ספרים, החמישי צפוי לצאת בקרוב – אולי אחרי שהמולת הילדים של הארי פוטר תשכך מעט.

5. "גר בארץ נכריה" (1961) – רוברט א. היינליין – Stranger in a Strange Land

אדם שגדל מינקות במאדים, מטופל אך ורק בידי החייזרים שגרים שם, חוזר לכדור הארץ ונתקל בעולמנו, שנראה לו מוזר ומשונה. היינליין השתמש בזרותו של הגיבור כדי ליצור נקודת ראות מקורית ומנותקת על דברים שנראים לנו מובנים מאליהם: דת ממוסדת, נישואין/מונוגמיה/הטרוסקסואליות, פחד ממוות. לספר היתה השפעה גדולה על תרבות ההיפים והתנועה האנטי ממסדית של סוף שנות ה-60, והוא החדיר לאנגלית את המילה "גרוק" (זוכרים את תוכנת שיתוף הקבצים "גרוקסטר"?); והוא כבש קוראים רבים מקרב אנשים שלא היו מעלים על דעתם לקרוא ספר מד"ב. חזק מאוד גם בימינו, ויכול לטלטל את עולמכם.

6. "תשעה נסיכים לאמבר" (1970-1991) – רוג'ר זילאזני – Nine Princes in Amber

הספר הראשון בסדרה הכוללת שני מחזורים של חמישה ספרים. אמבר, העולם האמיתי היחיד, שעולמנו (כמו עולמות רבים אחרים) הוא רק צל שלו, היא במוקד מלחמה בין תשעה נסיכים שכולם רוצים לרשת את כס אביהם, המלך אוברון. אלמנטים פסיכדליים של המעבר בין עולמות-צל שונים ומשונים ועד לעולם האמיתי, הוא אמבר, מרתקים את הקורא למאבק הירושה חסר הרחמים, שלא ברור מה מציאות בו ומה רק השתקפות. התרגום העברי, אגב, מעולה ממש.

7. "המשגיחים" (1987) – אלן מור, דייב גיבונס – Watchmen

ספר הקומיקס הראשון שהוצג כספרות רצינית, ואוי כמה שהוא רציני. רק דיון ברעיונות של ניטשה המובאים בספר – אלוהים וה-Übermensch, לדוגמה – יכול לפרנס מאמרים רבים. הספר נחשב בעיני רבים כקו פרשת המים בהתפתחותו של הרומן הגרפי, מקומיקס פשטני ושטחי למדיום אמנותי רציני; המגזין "טיים" כלל אותו ברשימת 100 הרומנים החשובים של המאה העשרים. הספר עוסק בדה-קונסטרוקציה של מיתוס גיבור העל, חוקר סוגיות כגון סמכות חברתית ומקורה, ריאליזם בעולם פנטסטי, וזיכרון (אירועים שונים מתוארים מזויות שונות, בסגנון ראשומון). הספר הוא חוויה אדירה גם למי שלא חושב אפילו לקרוא קומיקס, ומראה את הפוטנציאל שיש למדיום הזה. רק זכרו את השאלה הנצחית: מי משגיח על המשגיחים?

לפוסט הסיום.

5 תגובות בנושא “עשרה ספרי ז'אנר (חלק ב')”

  1. החמישי של "שיר של קרח ואש" צפוי לצאת בקרוב? מאין לך?

    אני לא חושב שיש סיכוי שהוא יצא עוד השנה. העידכון האחרון של הסופר מפברואר 2007 אומר שהוא עדיין לא סיים אותו. מה שאומר שהדרך עד לבתי הדפוס ארוכה. בכלל כל הסדרה הזו מתסכלת אותי. אמורים להיות 7 ספרים בסך הכל (וגם זה לא סופי) מה שאומר שיש לנו זמן עד 2014 לפי הקצב כתיבה הנוכחי.

    אני מקווה שאני עדיין אהיה בחיים עד עד. זו תהיה בעסה לא נורמאלית אם אני אמות לפני יציאת הספר האחרון.

    אני בכלל מתכנן לקנות את החמישי ושישי ולשמור אותם על המדף עד שיצא האחרון (?) ואז לקרוא את כל הסידרה מחדש במכה אחת.

  2. הצפי שלי הוא רק ספקולציה. העדכון האחרון שאני זוכר הוא מפברואר 2006, ולא 2007, ובאתר Amazon.co.uk כתוב שהספר יהיה בינואר 2008. אז אני אופטימי.

    בעניין התכנית שלך, ייתכן שאתה צודק. עושה רושם ששלושת הראשונים הם מעין טרילוגיה (בסוף הספר השלישי יש אפילוג), הרביעי הוא גשר שעוסק הרבה בדמויות משניות, ושלושת האחרונים יהיו טרילוגיה גם כן. אבל שוב – ספקולציה.

  3. יש לקוות ש'שיר של קרח ואש' לא יילך בדרכו הנלוזה של 'כישור הזמן' (להבדיל אלף אלפי הבדלות). כלומר סדרה שמתחילה בצורה מבטיחה ואז מתמרחת לה לאורך המוני עמודים וקווי עלילה מיותרים, לתסכולם הרב של הקוראים.

    אגב פנטזיה למבוגרים מבלי להתבייש, אני מאוד ממליצה על סדרת הKencyr של פי.סי. הודג'ל (Hodgell). אמנם קצב הכתיבה שלה איטי יותר מזה של מרטין – עד כה יש ארבעה ספרים בסדרה, הראשון בהם יצא לפני 25 שנים (!) – אבל הם שווים את ההשקעה. הודג'ל כותבת פנטזיה אינטיליגנטית ומסעירה בלי להתפשר, והדמויות שהיא מעצבת יוצאות מן הכלל.

  4. וואו, זילאזני. קראתי את הספר הזה בתיכון והוא אחד הספרים שנחרטו. הקטע הוא שהוא זכור לי כמצוין אבל אני לא זוכר את העלילה. אוי אני זקן….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *