יום 2: חשיפה לצפון

טרונדהיים היא עיר קטנה. כמה קטנה? 160 אלף בלונדינים מצטופפים בה בבתי עץ צבעוניים, על מורדות הרים ועד לחופו של הפיורד. נהר עובר בה ומעליו גשרים ציוריים, המובילים לרחובות צרים וציוריים המסתעפים לסמטאות ציוריות. אבל עם כל הציוריות הזו, טרונדהיים היא העיר השלישית בגודלה במדינה, ויש לה שדה תעופה, נמל ואוניברסיטה, אוטובוסים וחשמלית ואפילו פקקי תנועה.

Trondheim

שוטטנו ברחובות (הציוריים) ולאורך הנהר, ואז עלינו לגבעה שבמרכז העיר, ועליה מבצר היסטורי. המקום מתוחזק להפליא, נקי, והכניסה חופשית – הרגשה מאוד נעימה וזרה לחלוטין לישראל. משם המשכנו רגלית אל הכנסייה הגדולה של העיר, הצמודה לארמון הארכיבישוף.

Nidaros Church 

הכנסיה המרשימה הזו שוקמה על פי איורים שהשתמרו מימי הזוהר שלה. בכל קומה פסלי קדושים ומלאכים. הקומה השלישית לא היתה מתועדת, לכן שמו שם את פסלי מלכי ישראל לדורותיהם – לפי הנהוג בכנסיות צרפת. בקמפוס יש מבנים נוספים – ארמון הארכיבישוף, וכן מוזיאון המתאר את ההיסטוריה של הכנסיה, מצריף זעיר במאה ה-11 דרך תוספות שונות שנבנו ונהרסו במרוצת השנים, ועד למבנה המפואר ורחב הידיים של ימינו. עוד יש תצוגה של בגדי, סמלי, ותכשיטי הכתר הנורבגי – סמלי המלוכה והאביזרים המסורתיים: בגדים, שרביט, כדור כסף מוזהב מעוטר אבנים טובות (מסמל ריבונות) וכמובן הכתרים עצמם. אני מעיר שהחדר בו נמצאים הכתרים והשרביטים נמצא מתחת לאדמה, יש לו רק כניסה אחת, ושומר שנמצא בחדר כל הזמן.

בצהריים שוטטנו במוזיאון פתוח, המתאר את החיים בנורבגיה בעבר. בתי מגורים וחוות בגודל מלא פזורים שם, בנויים על פי מה שהשתמר מהתקופות הרלוונטיות. כל זה יפה, אלא שחלק מהבתים האלה עדיין קיימים ומשמשים את האיכרים בכמה אזורים במדינה.

אחרי טיול של שעה באזור, שכלל קצת כבישים הולכים וצרים עד שהמכונית לא יכולה לעבור, קצת טיפוס בשבילי יערות, וקצת אגם קטן וחלק כמראה משומנת, ניסינו להשיג לעצמו ארוחה נורבגית סבירה, כזו שהנורבגים היו קונים לעצמם. במקום שנקרא Tavern (אני חשבתי שזו מלכודת תיירים. טעיתי) זכינו לנימוס ושירות טוב אך מוזר – מזמינים בדלפק, לוקחים מרק מהסיר, והמנות האחרות מוגשות לשולחן. הם מגישים לחם דקיק וקשיח – מין קרקר – עם טעם עשיר, שהולך מצוין עם חמאה. האוכל היה קצת מוזר, טעים למדי, ויקר רצח.

בערב ישבנו בפאב. זה קצת מפחיד, כי הם פשוט שוחטים אותך במחיר. בנוסף הגישו לנו בראוני שזכה לתואר הבראוני הגרוע ביותר בהיסטוריה האנושית ובכלל – אבל זה מה שקורה למי שמזמין בראוני אמריקאי, בפאב אירי, בנורבגיה.

 

2 תגובות בנושא “יום 2: חשיפה לצפון”

  1. בדיוק היה פסטיבל מוזיקה קאמרית בטרונדהיים, דבר שהקשה מאוד על מציאת חדר פנוי, וגרם לנו להתרחק מכל דבר שקשור למוזיקה. לא יאומן מה מעסיק את הנורבגים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *