יום 3: שדות שכוסו ערפל

עוזבים את טרונדהיים ונוסעים דרך הירוק האינסופי של נורבגיה. במישורים, חוות עם כבשים רועות. יערות נשירים ועצי מחט על צלעות ההרים, ביניהם מפלים קטנים זורמים אל אגמים קטנים אינספור, וכבר קשה לדעת מה כאן אגם ומה פיורד. הכבישים, יש לציין, מלאים נקודות התרחבות קטנות שאפשר לעצור בהן את המכונית – המקומיים עוצרים שם לשיחה בסלולרי, והתיירים מצלמים בהתלהבות.

בצהריים הגענו לכריסטיאנסונד – עיר בנויה על איים וצלע פיורד, שנשרפה כמעט כולה במלחמת העולם השניה. עברנו בסניף המידע לתיירים המקומי וקיבלנו הדרכה מויקינגית אדירת מימדים על האטרקציות שיש בסביבה; העיר מתבררת כמעניינת ושווה יום שהיה וסיור, אבל לנו אין זמן – ממהרים למעבורת הראשונה שלנו שמתבררת כחוויה חביבה ויקרה בטירוף. 20 דקות של שיט בין איי כריסטיאנסונד והלאה אל הדרך האטלנטית – פרויקט הנדסי אדיר, כביש המדלג בין איים קטנים בפיתולים בלתי אפשריים, כדי לחבר ערים שקודם נזקקו למעבורת ארוכה.

Bridge to nowhere 

שינוי של הרגע האחרון בתכנית – רצינו לישון בעיירה הקטנה אונדלסנס, אבל המלון היחיד שם היה מלא. שברנו לעיר מולדה, שהיתה קצת מנומנמת, כיאה ליום שישי בערב, אבל עשירה להפתיע בבתי מלון, ובנופים אדירים אל הפיורד הרחב. טיול קצר (כי החשכה החלה נופלת) בפארק בהרים שמעל העיר הניב קלאץ' אחד שרוף והמון תמונות, שפשוט לא מצליחות להעביר את עוצמת הנוף. באותו זמן עוד לא ידענו מה מחכה לנו למחרת.

View from the top

2 תגובות בנושא “יום 3: שדות שכוסו ערפל”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *