יום 4: נורבגיה מעל כולם

היום החל במעבורת שלקחנו ממולדה. ניצלנו את אור הבוקר כדי לעלות לסיפון העליון ולראות את גדות הפיורד והעיר חולפים על פנינו, כל זאת בקור של 2 מעלות פלוס רוח. אבל למי איכפת, המים הכהים חולפים להם, העיר מתרחקת והמפרצון הירוק מתקרב, אנו יורדים וממשיכים דרך כפרים ושדות לבנים במקום ירוקים. כל העשבים והעצים כוסו כפור, הדשא הפך פריך ומתפצפץ תחת הסוליה.

הנסיעה הארוכה לוקחת אותנו דרך העיירה אונדלסנס, בה לא הצלחנו למצוא מקום לינה, אל דרך הטרולים – מעבר הרים קשה לנסיעה, צר ומפחיד ביותר. הדרך הזו כבר הספיקה להתכסות בשלג ולהיסגר כמה פעמים העונה – אין שום סיכוי לעבור את הכביש הזה בשלום אם ירד שלג. למרבה המזל, זכינו לכמה ימים רצופים של מזג אויר נאה והדרך היתה פתוחה.

מדובר בכביש צר ביותר, המזגזג 11 פעמים (פניות של 180 מעלות כל פעם) על צלע ההר. מדי פעם יש התרחבות קלה של הכביש, שם צריך לתת למכונית שבאה ממול לעבור. עוד שיטה שלא תעבוד בישראל בחיים.

בסיום הכביש יש נקודת תצפית על המסלול הבלתי אפשרי שעשינו עד עכשיו, המשמשת גם כאחד המקומות הקרים ביותר שהייתי בהם. שילוב של הטמפרטורה והרוח החודרת אל העצמות. להגנתי אומר ששלוליות המים הבודדות שהיו על השביל כוסו בשכבת קרח חלק להפליא, שמאוד לא מוסיף לבטחונו של הולך הרגל התמים, בשביל ללא מעקה, בגובה 180 מטר.

The Mountain Pass 

בפסגה – בעצם אוכף בין פסגות גבוהות הרבה יותר – ישנו אגם-הרים שקט וקר כקרח, ניגוד אדיר לכביש המתפתל בדרמטיות. חלקות שלג קטנות כבר נמצאות די קרוב לכביש, מזכירות שספטמבר לא מבטיח להיות חמים. אנחנו ממשיכים הלאה בדרך היורדת לאט לאט מן ההר, דרך כפרים קטנים וחוות. יש הרגשה של אנשים שמתכוננים לעוד חורף נורבגי קשה.

מעבורת נוספת ואנו מתחילים שוב לטפס אל עבר מעבר הרים שיקח אותנו לכפר גיירנגר. הכפר המבודד נמצא בקצהו של פיורד שנקרא על שמו, והדרך היחידה המגיעה אליו, והפתוחה כל ימות השנה, עוברת דרך אותו מעבר הרים, ונקראת "דרך הנשרים" – כי אחרי ההר, הדרך מתפתלת שוב 11 פיתולים היסטריים במורד הצוק התלול אל תוך הפיורד. אנו מגיעים לכפר גיירנגר בשעה קצת מאוחרת, ולכן מוותרים על ביקור בנקודת תצפית מושלגת הנמצאת לא רחוק משם, ועולים על מעבורת-תיירים שנוסעת לכל אורך הפיורד, משך 70 דקות (ובמחיר סמלי של 300 שקל למכונית).

Navigation 

גדולי המומחים מסכימים: גיירנגרפיורד הוא המקום היפה בעולם (והוא גם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו). הקלישאה אומרת שאין מילים לתאר, ולעזאזל – היא נכונה. גדות הפיורד הן קירות תלולים, כמעט אנכיים, מכוסים עצים, צמחים ואזוב ירוק, ונותנים את צבעם גם למים הכהים מרוב עומק. מפלים נופלים אל תוך הפיורד משני הכיוונים, ומדי פעם המדריך (המוקלט בשלוש שפות) מפנה את תשומת ליבנו לחווה נידחת התקועה על איזה זיז סלע פסיכוטי אי-שם במעלה הצוק. באחת מהם, כך מספר המדריך, היה צריך לקשור את כל הילדים בחבל, כדי שלא יפלו לתהום. קטעי מוזיקה מאת גריג, המלחין הנורבגי הנודע, משלימים את האוירה – כאילו הטבע במלוא עוצמתו אינו מספיק.

התיירים, ובהם אנחנו, מתקשים לקרוע את עצמם מהסיפון הקפוא ובחזרה אל המכוניות. נוסעים בחשכה הנופלת אל העיר אולסונד, שם מחכה לנו מלון שהזמנו רק אותו בוקר.

תגובה אחת בנושא “יום 4: נורבגיה מעל כולם”

  1. היי
    לפני כחודש חזרתי מטיול בנורבגיה, הייתי שם חודש ואמרתי אותו דבר – אין מילים לתאר, המקום הכי יפה בעולם !
    כן, הפיורדים והמרחבים האינסופיים של ירוק ולבן, המפלים וההרים, השקט והאנשים הנהדרים.
    התרבות הנרבגית מדהימה, אני לא הייתי שם כתור תיירת, התארחתי כחלק ממשפחה שם וזה שונה לגמריי.
    ממליצה בחום לכולם – טיול חובה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *