יום 5: אבודים בפיורד

אולסונד היא עיר נמל הבנויה על קרע-אי בשפך פיורד לים. היא אמורה להיות אטרקציית תיירים גדולה, וחלק מהמלונות אף מציעים דיג ישר מחלון החדר. בעוכרנו עמדו שתי עובדות: עונת התיירים חלפה כבר מזמן, והיינו בעיר ביום ראשון. כשיצאנו מהמלון בשמונה בבוקר, בקושי מצאנו מישהו ברחוב. שמנו פעמינו אל הפארק העירוני המקיף את הר אקסלה, והתחלנו לטפס לראשו – 418 מדרגות, לא פחות. כמובן שכל הספרים שוכחים לספר שבין גרמי המדרגות יש סתם עלייה… אבל הנוף הנשקף מלמעלה מאשר: היה שווה להתאמץ. האי כולו נפרש מלמטה, עם הפיורד מצד אחד והאוקיינוס האטלנטי מצד שני, עם עוד כמה הרים ואיים בולטים מתוך המים. השמים האפורים קצת מקשים על הצילום אבל מבליטים את בתי העיר עם קירותיהם וגגותיהם הצבעוניים.

Ålesund from Aksla 

אבל אחרי הירידה מההר מתברר שבגלל התזמון קשה למצוא מה לעשות בעיר, ואפילו שיט בין האיים אי אפשר למצוא, ובהחלטה אימפולסיבית – שעוד נשלם עליה בהמשך – מחליטים לוותר על הלילה השני במלון ולצאת לכיוון נורדפיורד – עוד עיר קטנה עם פיורד גדול. אבל הנסיעה שאמורה להמשך שעתיים מתארכת לכמעט ארבע; נורדפיורד מתגלה ככפר תעשייתי מנומנם, שאפילו מסעדה קשה למצוא בו; ואנו מחליטים להמר על העיר הסמוכה סטרין.

אחרי שיטוטים עקרים בין מלונות סגורים לעונת החורף, ובין מלונות פאר עם מחירים מפולפלים, אנו מגיעים למלון ריק לחלוטין, אך פתוח ובמחיר סביר. קצת באיחור אנחנו מבינים שזה מלון מיסיונרי – לא מגישים בו אלכוהול, אין טלוויזיה בחדר, ואשת הצוות היחידה יודעת אנגלית, אבל קצת מעט מדי. אנחנו מטריחים אותה אפילו בארוחת ערב; במחיר, יש לציין, נמוך למדי, יחסית לנורבגיה, כמובן. לילה חשוך על גדת הפיורד עובר על כוחותינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *