המחאה היא נגד ביבי?

פוסט מהיר, בשעות שלפני ההפגנה הגדולה. זוהי תשובה ששלחתי במייל למישהי שרוצה לבוא להפגנה עם שלט תמיכה בנתניהו, כי הוא לדעתה הכי מתאים להילחם במונופולים; ואם ההפגנה היא נגד ביבי, היא לא רוצה לבוא.

כתבתי לה:

ההפגנה היא לא נגד ביבי. ההפגנה היא נגד מדיניות ממשלתית שגרועה לאזרח הפשוט וטובה מאוד לעשירים מאוד. הבעיה היא, שזוהי המדיניות שביבי מבצע, והוא מאוד אוהב אותה ואף מתגאה בה.

אני בעד מלחמה במונופולים, כי הם רעים לאזרח. ביבי מבצע מדיניות הפרטה עם הראש בקיר, בלי מחשבה מה יהיה ביום שאחרי. יש מי שאומר שהוא עושה את זה דווקא כדי להיטיב עם החברים המיליונרים שלו. אני לא בטוח שזה באמת ככה, אבל בשטח זה פועל – הם מתעשרים ומגדילים את כוחם.

עד עכשיו, התגובות שיצאו מהממשלה הם זלזול, שהתחלף בהצטדקות, נסיונות ברורים מאוד לגרום לסכסוכים בין הקבוצות השונות במחאה, והרבה משיכת זמן – כמו ועדת טרכטנברג, שאין לה שום סמכות והוצהר מראש שהממשלה לא מתחייבת לקבל את מסקנותיה. למה למשוך זמן? כי יהיו אירועים בטחוניים, יתחילו הגשמים, תתחיל שנת הלימודים באוניברסיטאות, והם מקווים שהמחאה תתמוסס.

אז המחאה היא לא נגד ביבי (עם יד על הלב, אין לי מושג מי במערכת הפוליטית היום יכול להיות ראש ממשלה נורמלי). אבל ביבי הוא נגד המחאה, באופן מופגן. וחבל, כי הוא יכול היה להתגלות כמנהיג.

מדוע אנו נלחמים

מחיר הקוטג' הוא דבר חשוב, ולא בציניות. הוא רק קצה הקרחון של עליית יוקר המחיה בישראל, הרבה יותר ממה שמראה מדד המחירים, לדוגמה. אפשר גם לומר שבמחירי הביגוד היתה עליה מתונה, אבל היתה ירידה עצומה באיכות. מי שרוצה בדים טבעיים שלא יוצרו בסין, צריך לשלם הרבה יותר.

מחירי הדירות ועלות שכר הדירה הם דברים חשובים, ולא בציניות. עליות מחירים היו בכל הארץ, אבל העליות באזורים מבוקשים – במרכז, ליד אוניברסיטאות ומרכזי תעסוקה – היו גבוהות מאוד; ובתל-אביב העליה היתה קיצונית. ובגלל הביקוש הרב, בעלי הבתים מרשים לעצמם דברים חסרי תקדים בחוצפתם, והבלוג "בעל הבית השתגע" מתעד כמה מהמקרים האלה.

כשחופרים קצת מגיעים למדיניות המיסוי שעברה שינוי משמעותי בעשור האחרון – טיפין טיפין היתה הפחתה במס ההכנסה והעלאה של מיסים עקיפים – מע"מ, בלו על הדלק והסולר, מכס – הדברים שמשפיעים על מחירי המוצרים בסופר, על מחירי שירותים, על מחירי התחבורה הציבורית העלובה. ועוד ראינו הקלות והפחתות מיסים לחברות – כדי שתהיה צמיחה וכדי להוריד את האבטלה, ואלה סיבות טובות, אבל כשמפחיתים מסים צריך לפצות איכשהו, ומי אם לא האזרח – אם בעליית מסים עקיפים, או בקיצוץ בשירותים שנותנת לו המדינה.

אבל מתחת לכל אלה נמצא שורש הבעיה. ממשלת ישראל – ולא רק הנוכחית – כאילו פועלת בחלל ריק. יש החלטות, יש חוקים, והמדינה מתנהלת ללא דין וחשבון לאזרחים, שנדמה שצרכיהם תמיד אחרונים בתור. משנתו של נתניהו היא שיא השיאים של הלך הרוח הזה: הכל מוקרב לטובת הורדת האבטלה, לטובת צמיחה. יש בזה יתרונות, בהחלט, וישראל, כידוע, נחלצה מהמשבר העולמי האחרון במצב טוב יחסית; אבל יש לזה גם מחיר, ואת המחיר הזה שילמו האזרחים בחריקת שיניים, עד שגב הגמל נשבר.

מסורתית, בחירות בישראל תמיד נסבו סביב העניין הבטחוני, שלא לומר סביב הפחד מהערבים. זה מבטיח שלום ובטחון, השני מבטיח בטחון ושלום, ומאחורי הפרגוד עומד האזרח המודאג ומצביע בדרך כלל אותו הדבר. זה לא שאין לישראל בעיות בטחוניות, אבל כל העניינים האחרים תמיד מתגמדים. התוצאה היא שנבחרי ציבור בעצם עושים בכנסת ובמשרדי הממשלה כבתוך שלהם, משרתים את קבלני הקולות, חברי המרכז, לוביסטים ובעלי הון; צרכי האזרח נותרים אי-שם מאחור, כי הפוליטיקאי יודע שהוא לא יידרש לשלם בכסאו על כשלונותיו ומחדליו.

אנו נמצאים בשיאה של תקופה קשה בישראל. לא רק מחירי הדיור והמזון, אלא גם הרפואה הציבורית, החינוך, עול המיסים ובמיוחד המיסים העקיפים, ניפוח תקציב הביטחון, וצריך לציין גם את ההסתה הגוברת כלפי כל דבר "שמאלי", שהפך פתאום למילה נרדפת לבגידה, לא פחות. אי אפשר לעשות שביתה והפגנה על כל דבר בנפרד, וכמובן שאי אפשר לפתור את הבעיות ברגע. גם לא בחודש. מה שצריך לדרוש, היום ובכל יום, הוא אחריות מנציגינו. אחריות למעשיהם ואחריות לדרך בה הם מייצגים אותנו. הם אינם מלכים על העם למשול בו: אנחנו שלחנו אותם כדי לנהל את המדינה ולייצג את האינטרסים שלנו. כשהם כושלים בזה – והם כושלים בזה כבר 15 שנים אם לא יותר – נמצא אחרים שיהיו טובים יותר. או-אז האינטרסים שלנו יהיו במקום הראשון, לטוב ולרע. כי זוהי דמוקרטיה, שיטת המשטר הגרועה ביותר שיש, חוץ מכל האחרות שכבר ניסינו.

 

______

[1] "מדוע אנו נלחמים" הוא שם סרטון תעמולה אמריקאי ממלחמת העולם השניה, שהסביר לחיילים מדוע שולחים אותם לאירופה להילחם בגרמנים. אני לא עושה השוואות וכו', באמת שלא. ועם גודווין הסליחה.

[2] את הציטוט "דמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר, חוץ מכל האחרות שניסינו" שאלתי מהמצוטט האולטימטיבי, ו. צ'רצ'יל.

בציר טוב (3)

מקבץ לינקים שעברו אצלי בדפדפן.

  • 10 קטעי רוק שמשתרעים על פני צד שלם. כשהתקליט היה שחור, ולהקות רוק הקליטו שירים של יותר מארבע דקות, היו גם יצירות של 10 דקות, 15 דקות, וגם של תקליט שלם על שני צדדיו. מובאת פה רשימת של עשרה קטעים ארוכים ומשובחים במיוחד, עם נציגות לפסיכדלי, פרוגרסיב ושאר ז'אנרי רוק שנוטים לכיוון הארוך. בנוכחים: פינק פלויד כמובן, וגם ג'תרו טאל, ראש, אולמאן בראדרס ודרים ת'יאטר.
  • מרפאים בדיקור סיני עורכים מחקר מדעי על יעילות הטיפול שלהם. כצפוי (כיוון שהדבר הוכח כבר פעמים רבות), הנתונים מראים שאין לטיפול השפעה על בריאות המטופלים לעומת קבוצות הביקורת. במאמר המסכם את הניסוי מופיעים הנתונים האמיתיים – שמראים שאין יעילות – אבל המסקנה במאמר היא שהטיפול כן יעיל! פשוט כך, בלי שום עובדה שמגבה את המסקנה הזו. דוקטור, כואב לי בדיסוננס.
  • אמנית צעירה מייצרת בעצמה ומוכרת תליונים באינטרנט. באה ענקית הביגוד והאביזרים Urban Outfitters, גונבת את העיצוב שלה בלי בושה, מייצרת את התליונים אי-שם בעולם השלישי ובאיכות נמוכה, וכנראה שזו לא הפעם הראשונה שהם עושים את התרגיל הזה. הידיעה על זה התפשטה בטוויטר כאש בשדה קוצים, משם זה הגיע לתקשורת הממוסדת ואורבן אאוטפיטרז התקפלו. עוד דוגמה לכוח של סיפורים כאלה ברשתות חברתיות.
  • ארי ליבסקר משרטט דיוקן אפור ומדכא של המצב העגום של התחבורה הציבורית בישראל. נסיעה של קילומטרים בודדים בעיר הופכת לעינוי של שעה וחצי. חוסר יעילות, קווים שלא השתנו 40 שנה, פקקים אינסופיים וכבישים שתוכננו במיוחד עבור מכוניות פרטיות – ככה זה נראה כשהלקוחות הם שבויים.
  • והנה וידאו מתוך תכנית התחקירים של ערוץ 10, "המקור". רביב דרוקר מראה כיצד תפסה המשטרה איש תמים לחלוטין ותפרה לו תיק אונס ללא בדל ראייה. מזל שהוא נתקל בשופטת שלא קיבלה בעיוורון את טיעוני המשטרה והפרקליטות, הריקים מתוכן, ושיחררה אותו – אבל לא לפני שבילה 88 יום במעצר, כששופט אחרי שופט מסכים להאריך את מעצרו. זאת – כאמור – ללא בדל ראייה.



לינקים טכנולוגיים

  • דו"ח מיוחד של ארגון האו"ם לזכויות אדם קובע: ניתוק משתפי קבצים מהרשת (כפי שמבקשות לעשות היום מספר מדינות באירופה) פוגע בזכויות האדם הבסיסיות של האזרחים. ועוד בעניין זה: בהולנד נמצא בתהליכים חוק המבטיח את נייטרליות הרשת במדינה. בקרוב אצלנו? כנראה שלא.
  • הסגירות של אפל מתחילה לעלות לה ביוקר. רוב המפתחים לפלטפורמות סלולריות עובדים על תוכנה עבור אנדרואיד, מערכת ההפעלה הפתוחה של גוגל, ולא עבור iOS, שמפעילה את האייפון, אייפוד טאץ' ואייפד. ועוד בעניין אפל: כך הם לקחו רעיון מאפליקציית אייפון שהוגשה להם לאישור, פסלו את האפליקציה ואז שילבו אותה במערכת ההפעלה, תוך שהם משתמשים באותו שם ואפילו אותו אייקון.
  • יש הרבה שיטות לפריצת סיסמאות, כאשר הבעיה העיקרית היא שהן לוקחות הרבה זמן, כיוון שיש צורך לבצע מספר גדול של  חישובי hash מורכבים.שימוש במעבד הגרפי החזק שיש לכם על כרטיס המסך יכול לקצר את הזמן מאוד – עד כדי כך שסיסמאות בנות 7-8 אותיות, שנחשבו בטוחות למדי, הופכות לקלות מאוד לפריצה.
  • והנה משתמש לינוקס ותיק ומקצועי שהחליט שנמאס לו מבעיות הדרייברים והתאימות של לינוקס, ואחרי שנים רבות הוא חוזר להשתמש בחלונות. ולא רק זה – הוא אומר שהיה טיפשי מצידו להאמין שיום יבוא ולינוקס תהיה מערכת הפעלה המתאימה למחשבים שולחניים/לפטופים (וזאת בניגוד לשוק השרתים, שם היא שולטת בשוק לחלוטין).

עוגה לשבת

אני מכין עוגה לשבת על פי מתכון של סבתא שלי. אני תמיד מתבלבל בכמויות, אז אני מפרסם כאן את המתכון כדי שלא אשכח. מותר גם לכם לנסות – זו עוגה קלה מאוד להכנה.

מצרכים

  • 200 גרם שוקולד מריר
  • 150 גרם חמאה (בילדותי זה היה מרגרינה, וזה הטעם האהוב שאני זוכר)
  • כוס ורבע סוכר
  • 4 ביצים גדולות
  • כוס ורבע קמח תופח
  • כפית תמצית וניל ו/או רום
  • חצי כוס אגוזי מלך שבורים

אלגוריתם

  • ממיסים בסיר קטן שוקולד, חמאה וסוכר. מערבבים עד שהכל נמס ואין כמעט גרגרי סוכר.
  • מניחים לסיר להצטנן מספר דקות ומוסיפים את הביצים אחת-אחת ומערבבים.
  • מוסיפים תמצית וניל/רום. אני שם את שתיהן.
  • מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב עד שאין גושים. מוסיפים את האגוזים.
  • יוצקים לתבנית משומנת. אני משתמש בתבנית כמעט-ריבועית של 27×30 ס"מ.
  • אופים בחום בינוני (170 מעלות) כ-25 דקות עד שקיסם יוצא יבש.

נוצר על העוגה למעלה קרום מתפורר. לא לדאוג, זה בסדר. אפשר לעשות ציפוי, אבל זה מעולה וטעים גם ככה.

כשממיסים את השוקולד בסיר כדאי להתחיל עם המסת החמאה, כדי להבטיח שהשוקולד לא יישרף ויעשה מר.

זהו, אני הולך לאכול חתיכה או שלוש. שבת שלום.

בציר טוב (2)

מקבץ לינקים שעברו לי בדפדפן לאחרונה.

  • תחזית מזג האויר בארה"ב השבוע: שינוי מזג אויר קיצוני של כ-100 מעלות פרנהייט (סביבות 55 מעלות צלזיוס), מקיפאון לחמסין. זה חשוב כי מזג האויר משתגע לנגד עינינו, אבל זה חשוב גם כי בארה"ב יש מי שמסרב להאמין במשבר האקלים מסיבות דתיות ומסיבות פוליטיות. אני לא יודע איזו מן הסיבות גרועה יותר, אבל ארה"ב, כמעצמה התעשייתית המובילה, וסין, שלא מראה שהעניין מטריד אותה – משפיעות על כולנו.
  • בבית ספר אחד בחולון נאלצים הורים לשלם לתלמידים מכיתות גבוהות, על מנת שיגנו על ילדיהם מאלימות. זה נכון שמשרד החינוך נוקט במדיניות עקבית של שלילת סמכות המורה והמוסד והתכופפות בפני התלמיד והוריו, אבל הייתי מצפה מהמורים והמנהל לפחות להילחם קצת עבור ילד שסובל הצקות בלתי פוסקות. במחשבה שניה, אני לומד כאן את השיעור הישראלי ביותר: אומנות הכסת"ח.
  • האם יתכן ששרה פיילין היא מרגלת רוסית? הדיילי שואו מביא הוכחות חותכות!
  • אתר שימושי: פתוח בשבת – ריכוז אתרים, פעילויות, מסעדות ועסקים שפתוחים בשבת. השימוש באתר הוא אך ורק לסמולנים ששכחו מה זה להיות יהודים.
  • עוד אתר שימושי: נתק – להתנתק מחברות תקשורת, אינטרנט וסלולר בקליק. אולי כך נצליח למגר את הנוהג הנפסד שלהן להתיש לקוחות בדרך להתנתקות.

לינקים טכנולוגיים

  • לפני וורדפרס, הפלטפורמה הנפוצה ביותר לבלוגים היתה Movable Type. אבל בתוך זמן קצר התחולל מהפך, ובתקופה שבה תפוצת הבלוגינג הרקיעה שחקים, וורדפרס ניצחה בנוק אאוט. עובד-לשעבר של Six Apart, שיצרו את Movable Type, מנתח לעומק (בלי יותר מדי מרירות) את הסיבות לכך.
  • האם פעילים מהארגון הערטילאי אנונימוס הצליחו להשיג את קוד המקור של התולעת Stuxnet, שגרמה נזק רב לתכנית הגרעין האיראנית? ואם כן, האם יש מה לעשות עם זה?
  • אפל לא אוהבת את האפליקציה של אמאזון לקריאת ספרים באייפון/אייפד. למה? כי היא לא מרוויחה מזה כסף. על כן היא דורשת מאמאזון: העבירו לנו 30% מההכנסות, או שנסלק אתכם מהמכשיר שלנו, שמכרנו ללקוחות בכסף מלא אבל אנחנו מחליטים מה מותר לעשות בו. עוד סיבה למה אני לעולם, לעולם, לעולם לא אקנה אייפון או כל מוצר של אפל.
  • מהו המעצור הגדול ביותר לחדשנות טכנולוגית בארה"ב כיום? הבלוג GrokLaw טוען: חוקי הקניין הרוחני, זכויות היוצרים והפטנטים.
  • איך הצליחה רשת הכלבו JC Penney להגיע למקום הראשון בגוגל בחיפוש מגוון מאוד רחב של מוצרים? התשובה היא כמובן מאמצי SEO נרחבים. גוגל לא אהבו את זה וטיפלו בעניין, והם מתגאים בכך מאוד. אבל האמת היא שזה חושף את חולשת האלגוריתם ואת הצורך בהתערבות ידנית. הם לא יתחילו לתקן ידנית עיוותים אינספור בכל תחומי החיפוש, נכון? החיפוש בגוגל גרוע מאוד לאחרונה, ואתרי הטכנולוגיה התחילו לשם לב לכך ומתלוננים בקול רם. אני בינתיים העברתי חלק מהחיפושים שלי ל-DuckDuckGo, שעובד יפה וגם שומר על הפרטיות שלי – תחום שגוגל חלשה בו במיוחד.

בציר טוב (1)

העבודה שותה את הזמן שצריך להקדיש לכתיבת פוסטים; טוויטר שותה את הדחיפות ואת הרצון לשתף. אבל אני לא רוצה להזניח את הבלוג, ובהחלט חושב שיש מקום למדיום הזה שכבר שנים מספידים אותו. הרעיון שעלה בי הוא לעשות מיזוג מסוים בין השניים, ובאותו זמן לחזור למקורות המוקדמים ביותר של הבלוגים – שיתוף לינקים. אני אלקט את הלינקים המעניינים שראיתי, שיתפתי או שצייצתי ואפרסם בבלוג בפורמט קל לעיכול.

בשלב ראשון אני מתכוון להפריד את העניינים הטכנולוגיים/מקצועיים מהשאר, לטובת מי שלא מתעניין בזה. אשמח לתגובות/הצעות/צ'קים.

דברים מעניינים

עצבים: הומאופת, שמעביר קורסים ב"עזרה ראשונה הומאופתית", כועס שהרופאים הרשעים לא נותנים לו לטפל בפצועי תאונות דרכים שמגיעים לחדר המיון. מעניין למה. הוא, מבחינתו, חושב שזה רק בגלל האגו המנופח של הרופאים, ולא חס וחלילה בגלל שהומאופתיה היא עורבא פרח, אשליה שהופרכה באינסוף מחקרים.

מיפוי של רמת הכנסה לפי אמונה דתית, במגזין GOOD. זה לא חדש שיהודים הם עשירים, אבל ההינדים – מי ידע? לצערי סיינטולוגיה לא מופיעה שם. אולי כי זו לא דת.

האם ג'וליאן אסאנג' הוא עיתונאי? מאמר ב-Salon.com. הרפובליקנים בארה"ב כבר קוראים לו טרוריסט וקוראים להשליך אותו למחנה המעצר בגוואנטאנמו ללא משפט, או לחלופין פשוט להתנקש בו. אבל טכנית הוא כנראה לא ביצע שום עברה על החוק בארה"ב.

אפליקציות אייפון גונבות את הפרטים האישיים שלכם? לייפהאקר חושבים שכן. וזה כולל את Angry Birds.

ולכבוד חג המולד: הקומיקאי ריקי ג'רווייס מסביר למה ואיך הפך לאתאיסט. זה קרה לו בגיל 8.

טכנולוגיה

כיסוי לאייפון בצורת Speak & Spell. משעשגע.

קומודור 64 חוזר! והפעם הוא מחשב PC רגיל (עם מעבד Atom) שנמצא כולו בתוך מארז-מקלדת-רטרו. ויש גם אמולציה להרצת המשחקים המקוריים משנות השמונים.

כיצד לבנות רשת עמידה בפני צנזורה: ניסוי מחשבתי בבניית ארכיטקטורת-רשת ושירותי תשתית המתגברים על נסיונות לחסום תוכן ולצנזר. חשבתי שהמאמר די מעניין. כשפרסמתי את הלינק בטוויטר זכיתי לאפס קליקים טבין ותקילין.

לחדשים בעולם הלינוקס ובמיוחד אובונטו: 18 אפליקציות שכדאי להתקין ולנסות. גם אפשר לחוות את המגוון העצום של תוכנות שאפשר להתקין בחינם, וגם לראות כמה קל להתקין ולהסיר תוכנות באובונטו. שני קליקים, זה מה שצריך.

ולסיום: שיר נפלא של המוזיקאית נלי מקיי, שהופיעה בתכנית האירוח של קרייג פרגוסון. רגאיי רך ומתוק.

בעזרת ה'

אולי זה חלק ממגמת ההשתלטות של אנגלית רצוצה על השפה העברית. אולי זה סתם ביטוי לעילגות כללית. אולי זו השפעה של האחוז העצום של דוברי רוסית באוכלוסיה. מה שבטוח הוא זה: יש שימוש-יתר קיצוני בה' הידוע, וזה לא עושה לי שכל*.

דוגמה מרחבי המרשתת:

… ניתן לראות שבעוד האקספלורר ממשיך לעשות דרכו מטה, הספארי והפיירפוקס נשארים יציבים למדי, והכרום מציג נתון עקבי של עליה. הפיירפוקס עדיין מחזיק במקום השני, והגוגל כרום מתחזק ואוחז עתה ב-7.98 אחוזים מהשוק.

מתוך כתבה ב-Ynet מחשבים. למה צריך לכתוב "הפיירפוקס", "האקספלורר"? האם מתכוונים לפריט ספציפי, כמו במשפט "נגמר החלב"? כאן לא מתכוונים לחלב באופן כללי בעולם, מתכוונים שנגמר קרטון החלב. למה "הספארי והפיירפוקס נשארים יציבים למדי" לא יכול להיות מוחלף ב-"ספארי ופיירפוקס נשארו יציבים למדי"?

דוגמה נוספת:

ה-N8 הינו מכשיר של "להיות או לחדול" עבור נוקיה. לאחר שספגה מפלות עם ה-N97 ו-Symbian^1, נוקיה מנסה לחזור בגדול

מתוך פוסט בניוזגיק. אותיות ה' סוררות שוברות את מבנה המשפט ומצריכות מקפים מיותרים. למה לא לנסח "לאחר שספגה מפלות עם דגמי N97 ו-Symbian" – זה הרבה יותר נעים לקריאה.

כנראה שיש נטיה טבעית להוסיף ה' כשמדברים על משהו מוכר. או אולי באמת זו מגמה של אמשים טרופים אלה, בהם העברית מרודדת לשכבה כה דקה עד שקשה לראות איזו שפה זו במקור. אני יודע שיש טעויות קשות הרבה יותר, וששפת הטוקבקים היא מוטציה זבת-ריר של זומבי בן יהודה, אבל זה מציק.

טוב, גמרתי להתלונן. חזרה לשגרת פוסט-אחד-ברבעון.

______
* נכתב באופן אירוני ומודע לעצמו.

אפליסט

הפוסט הזה התחיל כתגובה לכתבה "222 מיליארד דולר של יצירתיות" בכלכליסט. טוקבק? כמה נאיבי מצידי.

הכתבה כולה כתובה כשיר-הלל לאפל. זה ממש לא דבר נדיר באינטרנט, ולמרבה הצער גם לא בעיתונות הממוסדת (וול סטריט ג'ורנל, העיתון הנפוץ בארה"ב, שבר כל שיא בתחום הזה). ובכל זאת, חשבתי לתומי שבכלכליסט מעדיפים להכניס לכתבות איזו עובדה או שתיים, ולא הגיגים נוסח ישראבלוג.

הטריגר לכתבה היה נתון פרוזאי: שווי השוק של חברת אפל, שמניותיה נסחרות בבורסת נאסד"ק, עבר את שווי השוק של חברת מיקרוסופט. בהסתמך על הנתון הזה, יכול היה האיש הממוצע ברחוב לומר: אפל שווה יותר ממיקרוספט; אם כן, רבותי, מהפך. אבל מאחר ומדובר בעיתון כלכלי רחמנא ליצלן, חשבתי שלמען הפרספקטיבה רצוי לתת איזה נתון קטן נוסף.

לדוגמה: הכנסות מיקרוסופט בשנת 2009 היו כ-58 מיליארד דולר; אפל הכניסה כ-42 מיליארד, הבדל של 38%. נזכר בכתבה? לא. מה בעניין רווחי החברות? מיקרוסופט הרוויחה 14.5 מיליארד דולר, אפל כ-8.2: הבדל משמעותי של 77%, שאפשר להסיק ממנו רבות על יעילות החברה (הכנסות לעומת רווחים). האם זה נזכר בכתבה? מה פתאום. למיקרוסופט יש גם 25% יותר נכסים, אבל מה הטעם? אנחנו חוגגים את הבועה.

למה, אם כן, המשקיעים ממשיכים להציף את מחיר המניה של אפל? כאן אני באמת צריך את העתון הכלכלי, שיתן לי פרשנות. אולי זה מוצדק, כי המשקיעים מאמינים שהכנסות אפל ימשיכו לגדול ואילו מיקרוסופט תשקע? אולי זה לא מוצדק, והמניה של אפל היא בועה? תנו לי הסבר!

האם כתבה כזו היא חלק מהסיקור התקשורתי החיובי בצורה קיצונית שאפל זוכה לו בעולם כולו, לא מעט מצד עיתונות הפרינט? האם הסיקור החיובי הזה הוא שמציף את מניית אפל ללא הצדקה? ג'ון סי. דבוראק כתב פעם שעיתונאים שונאים מחשבים, ובעיקר את מחשבי ה-PC המריצים ווינדוס, ואוהבים את מוצרי אפל הפשוטים לשימוש; ועיתונאים בארה"ב משתמשים במק בצורה לא פרופורציונית (זה היה הרבה לפני האייפון וההיסטריה הנוכחית לכל-דבר-לבן-עם-תפוח). אולי זו אחת הסיבות ליצוג הבלתי הוגן של אפל בתקשורת ובעיני הציבור. ואם זה כך, הרי שהעיתונות הכלכלית מנפחת את הבועה ואז מדווחת עליה בחדווה. שלום, תודה רבה, ולהתראות במבול הבא.

עיצוב נסיוני

מבצע לסוף השבוע בלבד, עד גמר המלאי: עיצוב מינימליסטי שמתבשל אצלי על אש קטנה כבר הרבה זמן. אנא, תנו הערותיכם הבונות למראה. הוא בפירוש לא סופי ויש עוד מה לתקן ולשנות (התמונות בגוף הפוסטים, לדוגמה). הגופן בשימוש הוא פרנק ריהל, כי אני מתעקש על סריף. מגיבים, בזמנכם החופשי אש.

עדכון: העיצוב הוסר למטרות שיפורים כלליים. תודה למגיבים.

המבורגרים מהגיהנום

כולם יודעים שיש מגפה של השמנת יתר וסוכרת בעולם המערבי. כולם גם יודעים מי גרם לזה: מקדונלד'ס. אפילו יש סרט תיעודי שמוכיח את זה: Super Size Me של מורגן ספרלוק, שזכה להצלחה קופתית, ביקורות משבחות, פרסים וגם מועמדות לאוסקר. כולם יודעים שמזון מהיר הוא גרוע, לא בריא, גורם למחלות ולהוצאה עצומה של מערכות הבריאות. מכאן קצרה הדרך להשוואה של מזון כזה לסיגריות, ולדרישה (הגיונית, לפי קו המחשבה הזה) להגביל את הפרסום של רשתות המזון המהיר, ואולי לאסור על מכירה של מזון כזה לילדים, או אפילו לגמרי.

הנה לדוגמה הפוסט של שחר שילוח, "המבורגר במאפרה". הפוסט מחבר, בצורה אוטומטית ממש ובלי כל צורך בהוכחות, בין מקדונלד'ס ובין השמנת יתר של האוכלוסיה, סכרת, התמכרות – וגם, כמובן, ההשוואה הבלתי נמנעת לסיגריות. היא גם מכניסה לשם צבעי מאכל (מה הקשר לעניין הזה? לא חשוב, "כולם יודעים" שצבעי מאכל זה לא בריא), וגם איזו תאוריית קונספירציה קטנה: מקדולנד'ס קונה חומרי גלם מאימפריות-רשע כמו תנובה ושטראוס, ענקים כלכליים ששולטים על הכנסת, בתי המשפט והתקשורת, והם לא יתנו ידם להגבלות על מכירה ופרסום של מזון מהיר.

עכשיו נעבור לחלק המשעמם: ריאליטי צ'ק. נתחיל בסרטו הידוע של מורגן ספרלוק. בסרט, ספרלוק טוען שאכל רק במקדונלד'ס במשך חודש שלם, הגדיל את הארוחות רק כשהציעו לו, ואכל את כל המנות בתפריט. כמו כן, הוא אומר, הדיאטה הזו הסתכמה בכ-5,000 קלוריות ליום בממוצע. בסרט התיעודי "שמנצ'יק" (Fat Head), שאפשר לראות באתר של יס דוקו בוואלה בחינם (וגם מומלץ, כי הוא מבדר ומחכים למדי), רואים שהסיפור של ספרלוק פשוט לא הגיוני. עם התפריט שהוא טוען שאכל קשה מאוד להגיע ל-5,000 קלוריות אפילו ביום הגרוע ביותר – כולל קינוחים והגדלת ארוחה ובחירה במנות המשמינות ביותר בתפריט. אם זה כך ביום הכי גרוע, איך אפשר להגיע ל-5,000 קלוריות בממוצע? הבעיה היא, שספרלוק מסרב לפרסם את היומן בו כתב כל יום מה אכל, ומתחמק מלתת תשובות.

יתר על כן, רבים ניסו לשחזר את ניסוי-מקדולד'ס של ספרלוק כדי לראות אם התופעות שתוארו בסרט אכן מתרחשות. בניסוי שנערך באוניברסיטת לינקפינג בשוודיה, המשתתפים צרכו אפילו יותר – 6,000 קלוריות ליום, רובן משומן רווי – אך למרות עליה מובנת במשקל, לא נצפו שם התופעות האחרות שספרלוק טוען שהיו, כמו שינויים קיצוניים במצבי רוח ותוצאות גרועות בבדיקות תפקודי כבד. למעשה, עורך המחקר משער שאם אכן סבל ספרלוק מהתופעות האלה, הן עשויות להיגרם דווקא מהתזונה הצמחונית לחלוטין והדלה מאוד בקלוריות, לה היה רגיל לפני שעבר לאכול רק במקדונלד'ס.

יש עוד: המדדים הסטטיסטיים המשמשים להגדרת פלחי אוכלוסיה כבעלי משקל עודף (overweight) שמנים (obese) ושמנים מאוד (morbidly obese) הם רק מה שהם – סטטיסטיים. מדד BMI, הכל כך פופולרי, מתעלם לחלוטין מרמת הכושר, אחוז השומן בגוף ומשקל השרירים. רואים את זה בקלות אצל ספורטאים: הם שוקלים הרבה, בגלל מסת השריר, ולכן מוגדרים – סטטיסטית – כשמנים, למרות שהם כמובן בכלל לא; ואם תנסו להעביר אותם לדיאטה דלה בקלוריות הם יתמוטטו. מחקרים רבים מראים את חולשתו של המדד הזה: מחקר מ-2005 מראה כי אנשים שסווגו "בעלי משקל עודף" מתו בשיעורים נמוכים באופן משמעותי (בתקופת הניסוי כמובן. בסוף כולם מתים) יחסית לאנשים בעלי משקל שסווג "נורמלי" או "משקל נמוך". ויש גם ניתוח של 40 מחקרים, המקיפים כרבע מיליון משתתפים, המראה כי חולי לב במשקל "נורמלי" נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות מאשר חולים בעלי "משקל יתר" לפי מדד BMI.

הסרט Fat Head מציג מידע רב נוסף, עד כדי התקפה ישירה על מה שלימדו אותנו תמיד: שומן זה רע, וצריך להפחית צריכת בשר לטובת ירקות ופחמימות – וטוען שיתכן ודווקא העצה הזו, ש"נראית הגיונית", היא שגורמת לבעיות הבריאות ולהשמנה. הוא מפריך כמה מיתוסים בנושא כולסטרול, והקשר בין מה שאנו אוכלים לרמתו בדם. אבל השורה התחתונה היא זו: אין קשר אוטומטי בין מה שאוכלים ובין השמנה וסוכרת; אין קשר אוטומטי בין מזון מהיר ומחלות; המציאות, כמו תמיד, מורכבת הרבה יותר, ולפעמים מה ש"כולם יודעים" שונה מאוד מהמציאות המדעית והרפואית.

בעיני, תליית כל האשמה ברשתות המזון המהיר היא סוג של הסרת אחריות. אני לא אשם בזה שאני שמן, זה מקדונלד'ס ופיצה האט ו-KFC. אם רק הם היו מפסיקים לפרסם כל כך הרבה, כבר מזמן הייתי יורד במשקל והופך לרץ מרתון חטוב. צריך לאסור אותם בחוק! זה כמו סיגריות! אין כמו רציונליזציה. אבל האמת היא שאם במקום לראות פרסומות יוצאים להליכה של שעה, הבריאות משתפרת מאוד, גם בלי לשנות כלום בהרגלי האכילה, ואת זה אני אומר מנסיון אישי.

כל זה לא בא לומר שמזון מהיר הוא טוב לבריאות. הוא לא. יש בו באמת הרבה מלח ושומן וסוכר, ותמיד עדיף מזון שבישלתם בעצמכם. אבל לתלות בו את האשם לכל תחלואינו ובעיותנו, זו סתם מציאת שעיר לעזאזל, פתרון קל ופופוליסטי שאין מאחוריו דבר.