קווין סמית' אימפריה

משעמם בעולם הקולנוע, זה לא חדש. אך לא איש כקווין סמית' יתייאש: אחרי הופעת האורח הקאלטית-מעצם-הוויתה בעונה השניה של "ורוניקה מארס", סיילנט בוב זכה בשתי חלטורות לוהטות בסדרות טלויזיה שנמצאות בפסגתן: "גיבורים" ו-"באטלסטאר גלקטיקה". כל זה חוץ מבימוי הפיילוט לסדרה Reaper, שמשתפרת מרגע לרגע (במיוחד לאחר שדייויד גרינוולט, המפיק של "אנג'ל", עזב את הפקת Moonlight).

סמית' צפוי לביים פרק בעונה הקרובה (והאחרונה) של באטלסטאר גלקטיקה. בראיון שנתן ל-AOL TV הוא אומר עד כמה הוא נרגש, בתור חובב הסדרה, לקבל פרק לידיו. סמית' יכתוב ויביים גם פרק בסדרה-הבת של "גיבורים", שנקראת Heroes Origins. על זה הוא אומר: "זה מאוד מלחיץ… אתה לא רוצה להיות הבחור שקילקל את Heroes". לראיון המלא.

50 תכניות הטלויזיה הגדולות של כל הזמנים

האתר UGO.com פרסם את רשימת 50 תכניות הטלויזיה הגדולות של כל הזמנים, לפי בחירת עורכי האתר. למה תכניות ולא סדרות? כי יש שם גם שעשועונים, לדוגמה "המחיר הנכון" – שאקי אבני שרף אותה בארץ תוך עונה אחת – רצה בארה"ב כבר 35 שנים! תקופות ארוכות מזה בכל יום! ככה מריצים שעשועון. גם המיני-סדרה "כוכב הלכת ארץ" עם סיגורני וויבר וכל החיות שבעולם שם, אבל רוב הרשימה היא סדרות דרמה, קצת קומדיות, ומספר מפתיע של סדרות אנימציה.

הרשימה כאן. מי שחסרה לו שם איזו סדרה, מוזמן להוסיף כאן תגובה. אני אהיה הראשון: פיוצ'רמה, שזכאית להיות בטופ-50 לא פחות מפאמילי גאי.

איך להדליף מרגניות ולהשאר בחיים

שלא במפתיע, ושלא בפעם הראשונה, הודלף לאינטרנט הפרק הראשון בסדרה Pushing Daisies. הסדרה הזו, אחת מהתוספות הבכירות ללוח המשדרים שיתחיל בספטמבר הקרוב, מעוררת סקרנות רבה בקרב המבקרים – יוצר הסדרה, בראיין פולר, הוא בעל רקורד מרשים ("מתים במשרה חלקית" ו-"וונדפולס" המעולות, כיום מפיק ב-Heroes). איזו סיבה יש להפקה להדליף פרק חודשיים לפני שידורו?

הסיבה נעוצה, כנראה, ביחס שמקבלות סדרות קצת שונות מהמקובל. פושינג דייזיז עוסקת באדם שיש לו הכוח להחיות זמנית אדם (או חיה, או צמח) שמת – עובדה המנוצלת על ידי בלש פרטי, שיכול לשאול קורבן מי רצח אותו, לדוגמה. נושא כה מורבידי בפריים טיים? למה לאמריקאי הממוצע להשקיע בזה זמן, כשאפשר לעבור ל"אנטומיה של גריי" ולראות רופאות מהממות ורופאים חלומיים? סדרה חדשה צריכה קידום אגרסיבי, והדלפת הפרק יכולה להיות הדבר שמבדיל בין להיט איכותי שמפאר את המסך ובין עוד סדרה גאונית שאיש לא ראה.

אז איך הפרק? לא רע. רואים קצת וונדרפולס, וקצת עקרות בית נואשות. נושא כזה כבד חייב להיות מטופל בקומיות זהירה, וזה מה שאנחנו מקבלים. את פרק הראשון ביים בארי זוננפלד בכבודו – זה מ"גברים בשחור", שאת ההתמחות שלו בקומדיה מורבידית עשה ב"משפחת אדאמס". הפרק מציג קצת מההיסטוריה של הגיבור, את הכוח שלו ומגבלותיו, ואת הטרגדיה שלו. אולי יש סיכוי שהסדרה הזו תשרוד את העונה הראשונה שלה? בצער, אני חייב להגיד שכמו הסדרות הקודמות שפולר יצר, גם זו, כנראה, תלך לעולמה בטרם עת.

מבזק ג'וס ווידון

בכנס קומיקון שמתרחש כרגע במקומות יותר תרבותיים מאלה, היה לפני שעות ספורות פאנל בהשתתפותו (פחחח. בכיכובו!) של ג'וס ווידון. להלן מספר גילויים מרעישים:

  • יופק סרט טלויזיה באורך 90 דקות (כנראה עבור ה-BBC) שעוסק ב-Ripper, הלא הוא רופרט ג'יילס, המשגיח של באפי. צרחות שמחה בקהל. זה החומר המצולם המתרחש ביקום-באפי הראשון שמופק מאז הפרק האחרון של אנג'ל ב-2004.
  • מאוד אוהב את ה-webcomic שהוא כותב עכשיו, שנקרא SugarShock. לבש חולצה עם הדפסים של הקומיקס.
  • התסריט המקורי שכתב, "Goners", עדיין חי ומקבל הערות מהאולפנים.
  • מעביר את שרביט Astonishing X-Men לאגדת הקומיקס וורן אליס.
  • כתב תסריט לסרט אימה עם דרו גודארד (באפי, אבודים, והסרט שאין לו שם) בשם "Cabin in The Woods".
  • כנראה שנראה עוד Fray. אני אישית שמח לאללה (ספר הקומיקס הראשון שקניתי).

זהו בינתיים, פרטים נוספים מחר כשאהיה במצב הכרתי משופר. חוזר לישון עכשיו.

עדכון:

בנוסף לאמור למעלה, ג'וס עובד על סרט בלט מוסיקלי עם סאמר גלאו (הלא היא ריבר מפיירפליי). סאמר היתה רקדנית בלט לפני שעברה למשחק – והופעתה הראשונה בטלויזיה היתה כרקדנית בפרק Waiting in the Wings בסדרה אנג'ל. דיווח מלא על כל המתרחש בפאנל – כאן. והנה ציטוט מתוך שאלות הקהל:

שאלה: "על מה חשבת כשעלה לך הרעיון לסדרה פיירפליי? ראית Star Wars וחשבת, וואו, מעניין מה היה קורה אם קלינט איסטווד היה בסרט הזה?"

ג'וס עונה: "לא. אבל החל מרגע זה, כן."

שם הפרק

הידעת? כמעט לכל פרק בתכנית טלויזיה יש שם. כותרת. אבל בימינו, רק לעתים נדירות מתגלה השם בגוף הפרק עצמו. לפעמים אפשר לראות אותו בכתוביות, לפעמים במידע שמגיע מהממיר הדיגיטלי שלכם. ולפעמים שם הפרק באנגלית הוא מתחכם, והכל אובד בתרגום לעברית.

לא מזמן יצא לי לראות כמה פרקים בסדרה המיתולוגית "קוג'אק", והופתעתי לראות שבתחילת כל פרק, הכתובית הראשונה שמופיעה היא שם הפרק; רק אחר-כך מופיעים שמות השחקנים (חוץ מטלי סוולאס עצמו, שהיה כבר אז כוכב גדול ושמו מופיע בפתיחה). כיום המנהג להקרין את שם הפרק לא נפוץ במיוחד: עולות בדעתי סטארגייט (SG1 ואטלנטיס), אי.אר., והסדרות של של ארון סורקין: הבית הלבן וסטודיו 60. לי אישית חבל, כי שמות הפרקים משלימים לי בראש את התמונה של העלילה.

לסורקין יש חיבה לשמות פרקים. הוא אינו בוחל בלטינית (לדוגמה "Post Hoc, Ergo Propter Hoc", בעונה הראשונה של "הבית הלבן"), בציטוטים מן התנ"ך ("Take This Sabbath Day") או תרבות פופ ("Bad Moon Rising"). אבל אני אוהב במיוחד מסורת שהוא סיגל לעצמו: הפרק האחרון בעונה הראשונה, בכל סדרה שלו, נקרא "What Kind of Day Has it Been?" – כך ב-"סטודיו 60", כך ב-"Sports Night" וכך ב-"הבית הלבן".

יש סדרות בהן שמות הפרקים בנויים כולם בתבנית מסוימת. "חברים", לדוגמה: כל השמות מתחילים ב- "The one with", כלומר "הפרק עם ה…" – התחכמות שכזו על אנשים שלא יודעים את שמות הפרקים. גם לסדרת הבת הכושלת "ג'ואי" יש תבנית – כל השמות מתחילים ב-"ג'ואי וה…" (אולי במחווה לספר הילדים "ג'יימס והאפרסק הענקי"). בסדרה "סמולוויל", כל שמות הפרקים הם בני מילה אחת. ב-"מופע שנות השבעים" בעונה החמישית כל שמות הפרקים הם שירים של לד זפלין, בעונה השישית של The Who ובעונה השביעית – של קווין.

שם טוב יכול להשלים פרק חשוב או טוב במיוחד. אני נזכר בפרק "Earshot" (טווח שמיעה) בעונה השלישית של באפי, או "Hush" בעונה הרביעית, כשמות טובים שמשמעותם המלאה מובנת רק אחרי הצפייה בפרק. הפרק "A River in Egypt" בעונה השמינית של אי.אר. עוסק, בכל שלוש-ארבע עלילות המשנה שלו, בהכחשה לצורותיה השונות; סדרות אחרות השתמשו גם הן בשם הזה ("ג'ק וג'יל", לדוגמה). אני יודע שיש כאן קוראים חובבי הסימפסונס, או סיינפלד, או תיקים באפלה (את יודעת מי את) – תנו עוד דוגמאות!

לקחי הרובוטריקים

הלכתי לראות את הסרט. בתור גיק-אייטיז, הייתי חייב. התוצאה לפניכם: מחזה טראגי בשלוש מערכות, שסופו ידוע מראש.

1. לפני

כל פעם מעצבן אותי מחדש, שהזמנת כרטיסים מראש, באינטרנט, בלי מגע יד אדם, עולה לי 4 שקלים יותר. לכאורה, רק 4 שקלים; למעשה, תוספת של יותר מ-10% למחיר. הרי הכרטיסים נמכרים מראש! אין צורך בקופאי! התורים מתקצרים! הקולנוע צריך לעודד את זה! אבל לא, להזמין כרטיס באינטרנט זה "פלא" שצריך לגבות עליו עמלה. מן הסתם, מפעילי המערכת צריכים להתפרנס ממשהו, ובעלי האולמות לא מוכנים לוותר על המחיר המלא. אחר כך מתפלאים שאנשים לא הולכים לקולנוע.

2. בזמן

כשאני משלם 40 שקל על כרטיס קולנוע, ועוד 8 שקלים על בקבוק מים מנרליים (100% יותר מאשר בפיצוציה), אני מצפה לפחות לחווית צפיה נורמלית. אבל קשה לקבל אותה כשאנשים מגיעים באיחור – לא באיחור לתחילת הפרסומות, באיחור לתחילת הסרט, 20 דקות מאוחר יותר. אפילו על הפרסומות אני כבר לא מדבר – בקושי ראו אותן, כי הן מוקרנות ממקרן ביתי חלש מדי. לידיעת המפרסמים בקולנוע. וזה כבר מובן מאליו שרצפת האולם מלאה פופקורן, בקבוקים ריקים, וכתמים חשודים של חומר דביק. אבל כשהרמקול המרכזי, זה שמאחורי המסך, מרעיד את הבד עד כדי עיוות התמונה – זה משהו שאני מצפה מחובבנים, לא ממקום שמרשה לעצמו לקחת כל כך הרבה כסף. ולהשלמת החוויה, משהו מאחורי המסך גרם לבליטה בבד, אז המסך אפילו לא היה ישר. אחר כך מתפלאים שאנשים לא הולכים לקולנוע.

3. אחרי

הסרט נוראי. מטופש כמו שרק אמריקאים יודעים. מלא וגדוש קלישאות קולנועיות ואחרות, דיאלוגים חובבניים וצפויים, טכנו-בולשיט ודמויות שטוחות כאספלט. מייקל ביי, שידוע בשוטים קצרים עד כדי כאב ראש, הוסיף הפעם גם רעידות מצלמה להגברת "האותנטיות", וצילומים בקלוזאפים מוגזמים כדי שהקהל ירגיש בתוך האקשן. אבל התמונה המתקבלת מטושטשת לגמרי, מעיקה על החושים, ובעצם הצופה לא מבין מה קורה בכלל. כל הרובוטים דומים יותר מדי זה לזה, מלאים חלקים קטנים, שאמנם מרשימים מבחינה טכנית, אבל גורמים לכך שקשה יהיה לזהות את ערמת המתכת הזו כדמות. ואם כבר, ג'ון וויט ידוע כמו שמתפתה ללא מעט זבלונים בתמורה לבצע כסף; אבל איך הם שכנעו את ג'ון טורטורו להשתתף?

כאילו זה לא מספיק, וכאילו מעמדו כשובר-קופות-ידוע-מראש לא מספק את תאוות הבצע של האולפנים, הסרט מלא וגדוש פרסום סמוי-אך-לא-כל-כך-סמוי. הפשע הנורא ביותר הוא הפיכת באמבלבי, מאושיות הסדרה המקורית, מחיפושית פולקסווגן לשברולט קמארו. GM שילמו הרבה כסף על העניין הזה. וכאילו הצופים אידיוטים, ההפקה טרחה לשחרר סיפורי מעשיות כאילו הבחירה בשברולט קמארו היתה אמנותית בלבד. אהה. למעשה, כל המכוניות בסרט הן מתוצרת GM, פרט למשאית של אופטימוס פריים. אחר כך נוקיה, שמוזכרת בשם ממש, ואפילו טורחים לציין שהחברה מפינלנד. עוד? הסרט מלא טלפונים של סיסקו, עם לוגו החברה בגדול. כל החיפושים באינטרנט – ביאהו. איביי מוזכר בסרט ללא הרף. בלתי נסבל ממש. אחר כך מתפלאים שאנשים לא הולכים לקולנוע.

אפילוג

ב-IMDB הסרט זוכה לציון 8.0 (כרגע). רבותיי, הטבלה משקרת. לטעמי, הסרט לא ראוי לצפיה, ובודאי לא תמורת הסכום השערורייתי שגובה הקולנוע. אבל אפילו בחינם קשה להמליץ עליו – את השעתיים-וחצי האלה אני כבר לא אקבל בחזרה. ואני חושש שהביקור הבא שלי באותו אולם מטונף עם מסך פגום יתרחש לא לפני שהגיהנום יקפא.

ואחר כך מתפלאים שאנשים לא הולכים לקולנוע.

הצלה ממוות בטוח

הסדרה "יריחו" בוטלה על ידי רשת CBS. מדובר בעניין שגרתי: בכל סוף עונה יש כמה סדרות שלא חוזרות. לפעמים זה קורה גם באמצע העונה, בצדק או שלא בצדק. אבל ההחלטה בדרך כלל מבוססת על רייטינג: סדרה עם מיעוט צופים מכניסה מעט כסף מפרסום, ולרשת נגרמים הפסדים. לפעמים גם סדרות רווחיות מבוטלות, אם הרשת מאמינה שתוכנית אחרת תביא יותר הכנסות. אז מה חדש?
"יריחו" לא סבלה מרייטינג נמוך. הוא אמנם לא שבר שיאים, ולא התמודד מול "רוקדים עם כוכבים", אבל בהחלט היה סביר – באזור 9 מליון צופים בממוצע כל שבוע. בעצם, לא כל כך ברור למה היא בוטלה; גם עלויות ההפקה לא היו גבוהות במיוחד. אבל אותם מליוני צופים נאמנים כעסו מאוד על CBS, והתארגנו לפעול למען השבת התוכנית אל המסך. השיטה: כל אחד ישלח חבילה של אגוזים ובוטנים למשרדי CBS (הסיבה נעוצה במשפט שאומר אחד מגיבורי הסדרה בפרק הסיום). כך הוצפו משרדי CBS במאות קילוגרמים של אגוזים מסוגים שונים ומשונים. בתוך כמה ימים נכנעו המנהלים, והבטיחו להחזיר את "יריחו" לחיים באמצע העונה הבאה, ל-7 פרקים לפחות.

אז מה קרה כאן? CBS לא רגילה להתארגנויות כאלה של מעריצים. בדרך כלל הרשת "נהנית" מצופים בעלי הגיל הממוצע הגבוה ביותר בין רשתות הטלויזיה (נדמה לי שזה באזור 59, אבל לא הצלחתי לאמת את זה). הצופים המבוגרים מחבבים את הדרמות הפרוצדורלית (משטרה, עורכי דין וכו') הנפוצות בלוח המשדרים שלה; אלה לא האנשים שמציפים את הפורומים והבלוגים, ומתארגנים למחאות ציבוריות. אלה גם לא האנשים שעושים שימוש נרחב במקליטי-וידאו (דוגמת TiVo) – וזו עשויה להיות נקודה חשובה.

באופן מסורתי, רוב ההכנסות מפרסום מגיעות מתוכניות הפריים טיים: מ-8 בערב ועד 11 בלילה. כל צופה יכול, ברגע נתון, לצפות בתכנית טלויזיה אחת בלבד. חברות המדרוג בודקות איזו תוכנית הוא רואה, ומחשבות את ציון הרייטינג, ה-share, ומספר הצופים. אבל יותר ויותר אנשים מצטיידים במקליטי וידאו דיגיטליים, ויכולים לראות תוכנית אחת ולהקליט שתיים אחרות בו זמנית. מזה מספר חודשים שחברת המדרוג "נילסן" מספקת נתונים על האנשים האלה, מה הם מקליטים ומה הם רואים. האם יתכן ש-CBS העדיפו להתעלם, מתוך מחשבה שצעירים הם במיעוט בין הצופים שלה?

אזכיר עוד שלוש דוגמאות מהתקופה האחרונה, של סדרות שניצלו מן הגרדום, או אפילו מתו וחזרו לתחיה. הראשונה היא "איש משפחה", שמכירות DVD אדירות שיכנעו את הרשת להחזירה לחיים ולהפיק עונה חדשה. מאז כבר הופקה עונה נוספת והיא תחזור גם בעונה הבאה. השניה היא "פיוצ'רמה", שמעריציה הגיקים הקיצוניים הפיחו בה חיים בשידורים החוזרים, והיא תחזור לפרקים חדשים בקרוב – 5 שנים אחרי שידור הפרק האחרון. והשלישית היא "פיירפליי", שמעריציה הפעילים ומכירות DVD היסטריות שיכנעו את אולפני "יוניברסל" להפיק סרט באורך מלא, בהשתתפות כל השחקנים המקוריים ובבימוי יוצר הסדרה, הממשיך את העלילה המקורית. כידוע, כל שלוש הסדרות האלה שודרו ברשת פוקס.

גלקטיקה – הסוף קרוב

בסוף השבוע הודיעו מפיקי הסדרה "באטלסטאר גלקטיקה" כי העונה הרביעית המתקרבת תהיה האחרונה. שימו לב – מפיקי הסדרה, ולא הרשת המשדרת, ערוץ SciFi. בהודעה נאמר כי ההחלטה נובעת משיקולים אמנותיים, וכי מראש זו היתה סדרה המתוכננת עם התחלה, אמצע וסוף, ואין להם רצון לגרור אותה עוד ועוד. עם זאת, צפויה לעלות בערוץ סדרה-בת בשם "קפריקה" שתתאר את ההתרחשות לפני תחילת המלחמה עם הסיילונים.

"באטלסטאר גלקטיקה" אולי נשמע כמו שם של סדרה לבני עשרה בעלי כישורים חברתיים מוגבלים, אבל למעשה זו אחת הסדרות הטובות ביותר בטלויזיה כיום, וכבדה כאגרוף-ברזל של סיילון. תסריטים ברמה הגבוהה ביותר, כמו גם משחק מעולה והפקה מושקעת ביותר הפכו אותה לחביבת המבקרים והצופים גם יחד (זו הסדרה הנצפית ביותר בערוץ SciFi). למרות זאת, היא זכתה להתעלמות מוחלטת (מלבד כמה מועמדויות טכניות) מצד האקדמיה לטלויזיה, המחלקת את פרסי האמי. זה בהחלט מתיישב עם גל הסדרות על גבול הפנטזיה-מד"ב-על טבעי שיש כיום, שמפיקיהן נואשים להכריז שהן בכלל לא סדרות מדע בדיוני; "אבודים" היא הדוגמה הבולטת ביותר. זה מצער אותי, כי קיוויתי שגלקטיקה תחזיר למד"ב קצת מהכבוד האבוד שמגיע לז'אנר הזה. לא נראה לי סביר שהוא ישאר בתחום הבלעדי של מטורפי סטאר-וורס החוגגים בימים אלה 30 שנה להיווסדם, ושל אויביהם המושבעים, הטרקיז.

דרמה בעולם הדרמה

השבוע מתקיים אחד האירועים החשובים בעונת הטלויזיה, ה-upfronts: שבוע בו רשתות הטלויזיה הגדולות מציגות את לוח השידורים שלהן לסתיו הקרוב, על מנת שהמפרסמים יוכלו להחליט על קניית זמן-פרסום. זו גם ההזדמנות של הצופים לדעת אילו סדרות ממשיכות לעוד עונה, אילו סדרות חדשות יופיעו, ואילו סדרות ותיקות יעברו לטלויזיה הגדולה בשמיים. הרשתות עורכות אירועים ראוותניים, מצעידות את כוכבי הסדרות על הבמה כאילו היו סוסי פוני, ומזמינות את כל מי שרק אפשר למסיבות אינסופיות; העיקר לעשות את כמות הרעש המקסימלית כדי למשוך צופים ותקציבי פרסום. אז מה היה שם? להמשיך לקרוא דרמה בעולם הדרמה

ורוניקה מארס, הי"ד

ורוניקה

רשת CW ביטלה את ורוניקה מארס, סדרת הבילוש האפלולית והרעננה בעת ובעונה אחת. אחרי שלוש עונות נהדרות אך עם רייטינג חלש למדי ברשת טלויזיה שולית, החליטו מנהלי CW להוריד את הסדרה לטובת סדרת ריאליטי בה חוואי מחפש לו כלה, ועוד סדרת ריאליטי – תחרות יופי של אמהות ובנות. משובח.

עדכונים נוספים משבוע ה-upfronts – בעוד מספר שעות.