הרהורי הסוף

היה חבל לי מאוד לסגור את הגלוב. בשבילי הגלוב לא היה רק פלטפורמה לפרסום פוסטים, הוא היה שער כניסה לבלוגוספירה הישראלית. הוא לא היה הבלוג האיכותי ביותר, ממש לא. אבל הוא היה פופולרי מאוד, בין הבלוגים הנקראים ביותר בארץ. ולפי הערכתי הזהירה, הוא היה הבלוג הפופולרי ביותר אצל אנשים שאינם קוראים בלוגים. נדמה לי שאחוז ניכר מקוראי הגלוב כלל אינם מכירים את המדיום, וש-"מאבד תמלילים" היה הבלוג היחיד שהם קראו.

היה לי חבל לאבד את האנשים האלה. רציתי לפעול כדי לקרב אותם לעולם הזה. אני חושב שאנחנו בתקופה קריטית לבלוגים בישראל, בדיוק כשאנחנו מתחילים לראות שוליים של השפעה: הפעילות המבורכת של החברים בעבודה שחורה; העמידה בראש חוצות של החברים של ג'ורג' ושל Laissez Passer; היתד בעולם העיתונות של ולווט אנדרגראונד ושל יגרמאייסטר; בלוגים טכנולוגיים מצוינים ומגוונים; וגם בלוגים אישיים בעלי איכות כתיבה מעולה.

ראו את הלחץ בו שרויה לשכתו של מתן וילנאי, בגלל שבבלוגים נפוץ הביטוי "חוק וילנאי" לתיאור חוק נירנברג למניעת הסתננות. את החשש של אתר One שמא ישתרש הביטוי "אתר הריכולים והמסיבות" (מאוחר מדי, חבר'ה). את הניסיונות (הלא-מוצלחים, בינתיים) של משרדי פרסום חסרי מושג לרתום לטובתם את הקהילתיות של הבלוגים והבלוגרים בישראל. יש סיכוי טוב שאנו עומדים קצת לפני פריצה משמעותית של התוכן האישי לתרבות הישראלית, אם יש דבר כזה בכלל.

מה מנע מהגלוב להפוך לבוינג בוינג הישראלי? נדמה לי שאחד האשמים הוא מחסור בעבודת צוות. יותר מהכל, כתבנו כיחידים ועבדנו כיחידים, מלבד הזדמנויות בודדות. כולם היו אנשים עסוקים (חוץ ממני), כולם מתחום התקשורת (חוץ ממני). אולי אם היו"ר היה הופך לעורך ראשי ובועט בנו עד שנוציא פוסט, הכל היה אחרת. אבל היה עוד משהו. מיליוני הקוראים הקבועים של בוינג בוינג מציפים את הכותבים ברעיונות ולינקים. בגלוב היו הרבה מגיבים קבועים, שתרמו רבות, ומתוכם הגיעו כל חברי הגלוב מלבד היו"ר המייסד; אבל האוירה שנוצרה היתה שונה, והתגובות שהופיעו בתקופה האחרונה חשפו אכזבה מהשינוי בגלוב, ואפילו דרישה ליותר תוכן.

אז לכל מי שרוצה יותר תוכן: קום וקח אותו לעצמך. גרייפס מלא בלוגים משובחים בכל הנושאים שבעולם. לא מספיק? יש גם אוגדן תוכן, שווה קריאה, אוזרוקס. אפשר לצאת למסעות חיפוש בפלטפורמות הגדולות – תפוז, ישראבלוג, קפה דה מרקר; או בבלוגלי, שם הממוצע (כך נדמה לי) גבוה יותר מבאחרות. ואם יש נושא שחסר לך – למה לא לכתוב עליו בעצמך? וכבר ציטטו חכמי מכון פתח תקוה מפיו של מורנו ורבנו ליאור ויראלי נ"י: "הדרך הטובה ביותר ללמוד משהו, היא ללמד אותו".

רואה שחורות הוא אויב העם

בבלוג הירוק והעצבני של Ynet הופיע פוסט תגובה על הפוסט "10 טעויות נפוצות של ירוקים", שכתבתי לפני שנה כמעט. מסתבר שלינק אלי מסתובב במייל בחודשים האחרונים; ניחשתי שכך הדבר, כי הפוסט המשיך לקבל ביקורים באופן רציף (ו-FireStats מראה כניסות ללא referring URL). הכותב, אלון גנני מהבלוג "וואסאבי", מסכים עם כמה נקודות וחולק על אחרות – זה מצוין, כי דיון והשארת הנושא בתודעה הם טובים לכולם. אני לא מסכים עם כל הדברים שאמר, וגם אתייחס אליהם, אבל יותר מכל, כמובן, הרגשתי את התנועה שזה יצר בבלוג ואת המגיבים הזועמים שהתנפלו עלי כאילו נהגתי בהאמר.

אני צריך לחזור ולומר את מה שאמרתי פעמיים באותו פוסט: אני לא טוען שהמצב נפלא. אני טוען שהמצב חמור, והוא ימשיך להיות חמור, אם לא נמקד את מאמצינו בדברים הנכונים. במקום לתקוף אותי על שאמרתי דברים שלא נעים לכם לשמוע, אולי כדאי לבדוק את העניין? אולי מיחזור הנייר שאתם כל כך אוהבים בעצם רק עושה יותר נזק? אבל לא, יותר קל לפטור אותי כמי שחושב שאין צורך לדאוג לסביבה.

וכעת אתייחס לכמה נקודות שהעלו אלון והמגיבים. ראשית, כותב אלון בפוסט, כדאי להמשיך ולמחזר בקבוקים גם אם אין בכך תועלת סביבתית, מפני שזה תורם לחינוך הילדים, ועשוי להביא להפחתת הצריכה. אני תומך גדול בחינוך הילדים לשמירה על הסביבה, וגם בהקטנת הצריכה; אבל המשך המיחזור המיותר משיג, לדעתי, את ההיפך. אתה מעביר את המסר שאין צורך להפחית צריכה, מפני שאפשר למחזר – ושוב אנו תקועים עם מיחזור שגורם נזקים סביבתיים ואינו פותר את הבעיות שיש לנו. בנוסף, בהצעה כזו אתה למעשה מקריב את הסביבה לטובת השגת מטרה אחרת – במקרה זה חינוך. לא זו הדרך. אני חושב שאפשר לחנך מבלי לוותר על הסביבה.

המגיב "אדריכל" טען שחוות העצים, המספקות חומר גלם לנייר, ממוקמות בעצם ביערות. ראשית, הדבר אינו נכון: החוות ממוקמות בעיקר במערב התיכון, במישורי עשב גדולים. זוהי אדמה חקלאית המשמשת בעיקר לגידול חיטה ותירס. אבל, אני טוען, אפילו אם החווה באה על חשבון חורש טבעי, עדיין אין בכך נזק סביבתי. העצים נכרתים אחרי גידול של שלוש שנים, ומייד אחר כך נשתלים חדשים במקומם. השטח נשאר תמיד ירוק, מייצר חמצן וסופג פחמן. צריך גם לשים לב שככל שעולה הביקוש לעצים ממקור זה, כך מתרחב שטח החוות. ולכן, ככל שנמחזר פחות נייר יהיו יותר עצים. אני הולך לספוג תגובות זועמות על המשפט הזה.

המגיב "דין" שוב האשים אותי כאילו אני חושב שהמצב נפלא, והשווה את מצבנו למצבה של פולין בתחילת מלחמת העולם השניה (ובכך הפסיד אוטומטית בויכוח). בסערת רוחו הוא הוסיף שלוש תגובות נזעמות ועירבב שם המון דברים, כולל נושאים שכלל לא הזכרתי, בהם מזון מהונדס גנטית – אירגוני סביבה אוהבים להפיץ שקרים מוחלטים על מזון כזה, בשעה שאין לנו כלל ברירה אלא להשתמש בו. הוא גם אמר שאנחנו בדרך למיליארד התשיעי של בני אדם על כדור הארץ. זו כמובן האמת, אלא שנכון ליולי 2007 יש 6.6 מיליארד בני אדם בעולמנו. בעניין זה הייתי רוצה להפנות את הקורא הרציני – כלומר לא הטוקבקיסט שרק רוצה לפרוק את תסכולו – להרצאה מרתקת של ד"ר אלברט א. בארטלט, פרופ' אמריטוס מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת קולורדו. פרופ' בארטלט מסביר שם, לאט לאט, את ההשפעה האדירה שיש לגידול המעריכי באוכלוסיה, ואיך למשאבים שברשותנו אין שום סיכוי להמשיך ולספק את צרכי האנושות המתרבה. ההרצאה מחולקת ל-8 סרטונים ביוטיוב (הלינק הוא לסרטון הראשון).

וכאן אגיע לנקודה נוספת שהעלה אלון. כשאמרתי שיש מספיק מקום למזבלות, הוא טען כנגדי שראייתי מוגבלת לעשרות שנים בלבד. זה פחות או יותר נכון, למרות שלפי הנתונים שבידיי, המקום יספיק למאות שנים לפחות. אבל הנקודה היא שבגלל אותו גידול מעריכי באוכלוסיה, השטח הדרוש למזבלה הוא לא הדבר היחיד שייגמר – גם לא יהיה מספיק מזון, לא תהיה מספיק אנרגיה, לא יהיה מספיק חמצן. הפתרון היחיד הוא – כפי שמסביר פרופ' בארטלט בהרצאתו – הוא עצירת הגידול באוכלוסיה. זה דבר שיקרה בכל מקרה, כיוון שהמשאבים לא יספיקו – אז אולי כדאי שנתחיל לפני שמיליארדים יתחילו למות ברעב ומגפות.

עניין אחרון שאתייחס אליו הוא הפסילה של האנרגיה הגרעינית משיקולי בטחון. לא פלא שמאשימים את השמאלנים בתבוסתנות. אם הכוונה היא לישראל בלבד, אז מילא – ישראל היא חצי סיכה על מפת העולם. אם נמשיך או לא נמשיך לשרוף פחם ומזוט – ההשפעה היא שולית. מה שצריך זה שמדינות המערב – ובראשן ארה"ב – יפסיקו לשרוף פחם. אבל בארה"ב לא נבנתה תחנת כוח גרעינית חדשה מאז אסון אי שלושת המייל – בשנות השבעים – והתחנות הקיימות מתיישנות והולכות. האם גם שם אסור להסתמך על כוח גרעיני משיקולי בטחון? האם באמת צריך לתת לארגוני טרור להכתיב את מדיניות האנרגיה של העולם? בכל מקרה, מה שעוצר כיום את המעבר לאנרגיה גרעינית הם רק ארגוני סביבה, המשתמשים באסונות הידועים כדי להפחיד את הציבור.

אני מסיים במה שאמרתי כבר שלוש פעמים לפחות, וזו תהיה לי פעם רביעית – אני רוצה מאוד בטובת הסביבה. כל מטרתי בשני הפוסטים האלה היא לנסות ולעזור, לנסות ולכוון את המאמצים בכיוון הנכון. לא חבל שהמאמץ האדיר יושקע לריק?

לקריאה נוספת: הספר The Skeptical Environmentalist מאת ביורן לומבורג. במקום לעסוק בנפנופי ידיים, לומבורג מנתח נתוני-אמת סטטיסטיים ומגיע למסקנות מרחיקות לכת. זהו ספר מפורט, מנומק, עם הוכחות ומובאות. למרות היותו שנוי במחלוקת, הוא קריאת חובה לכל מי שעוסק בנושא.

פייספאם

עלה לי רעיון לאיזו אפליקציית פייסבוק מטופשת, אז פתחתי לעצמי חשבון שם. בשם האמיתי. אבל עשיתי טריק קטן: השתמשתי בחשבון הג'ימייל שלי. כידוע, לשמות של חשבונות ג'ימייל אפשר להוסיף ולהוריד נקודות בלי שזה ישפיע. לדוגמה, seeingblack, seeing.black וגם see.ing.black – כולם אותו חשבון, ודואר שנשלח לכל אחד מהם יגיע אלי. אז כשנרשמתי לפייסבוק שיניתי קלות את כתובת הדואל שלי.

מה התקבל? שדואל שנשלח אלי מפייסבוק הוא יחודי – הוא נשלח לכתובת שונה. בג'ימייל אפשר למיין או לסנן כך שאראה דואר מפייסבוק, לעומת דואר אחר. ולכן מייד זיהיתי שהספאם שנשלח אלי לאחרונה, הוא ספאם מפייסבוק – כי כתובת הנמען היתה שונה. אגב, גם תוכן הספאם היה שונה – לראשונה מציעים לי לרכוש סרטי פורנו גרמניים. כנראה שה-targeting שלהם ממש טוב.

בקיצור, כל הסגירות של פייסבוק לא שווה כלום, אם כתובת המייל מייד דולפת החוצה לטובת ספאמרים. חבל, עד עכשיו הייתי יחסית חופשי מזה.

צריך לחסום את כל מי שגולש בפיירפוקס

בסלאשדוט יש הפניה לאתר הקורא לחסום את משתמשי פיירפוקס (האתר כבר נפל בגלל אפקט סלאשדוט). מי שניגש לאתר בפיירפוקס – נדחה; אם הוא עובר להשתמש באקספלורר או אופרה (או אפילו IETab) הוא רואה את האתר כרגיל. ומה המניע של הקמפיין לויתור על 20% מהגולשים? האתר טוען כי משתמשי פיירפוקס לא מקליקים על מודעות, ואף חוסמים מודעות לפעמים (חוצפה!!!), ולכן אין תועלת כלכלית בלאפשר להם להיכנס לאתר.

הם אף מרחיקים לכת: כניסה לאתר, לדבריהם, תוך חסימת מודעות, היא גניבת משאבים, כי הם מקבלים שירות בלי "לשלם" – זה כמו לראות טלויזיה ולדלג על הפרסומות. וכאילו זה לא מספיק, הם מעלים טענה נוספת: מי שחוסם מודעות ואנימציות פלאש, למעשה מכין יצירה חדשה המבוססת על האתר (derivative work) ללא רשיון, ולכן פוגע בזכויות היוצרים של בעל האתר.

TechDirt דנים ארוכות באוילות של חסימת משתמשים, וברצון הבלתי נלאה לדחוף פרסום לגרון של כל משתמש. האינטרנט חיה על שיתוף מידע ועל לינקים; התועלת של בלוגר שעושה אליך לינק עולה לאין שיעור על התועלת של משתמש אחד שעושה קליק על מודעה. אבל אני רואה כאן משהו אחר: הם רומזים שאם הלכתי לשירותים בזמן הפסקת פרסומות, פגעתי בזכויות היוצרים של כוכב נולד. איזה מזל שאני לא רואה טלויזיה, אלא רק מוריד מוזיקה וסרטים בקאזה. אני לא רוצה להסתבך עם החוק.

עגבניה זוהרת בחושך!

נכון שכל מה שחסר לך בחיים זה עגבניה זוהרת? נכון?! אז הנה דרך קלה ופשוטה להכין אחת כזו. אזהרה: למי שלא הבין מכמויות הכימיקלים שמופיעות כאן, אסור לאכול את העגבניה הזוהרת!!! אני יודע מה אתם חושבים. "עגבנייה זוהרת זה מגניב, ואם אני אוכל את העגבניה אני אזהר, ואז גם אני אהיה מגניב!" אבל זה לא נכון, מי שאוכל את העגבניה מת, ומוות זה לא מגניב. חוץ מאשר לגותים.

החומרים הדרושים:

  • עגבניה
  • קופסת גפרורים
  • אקונומיקה
  • מי חמצן
  • סכין
  • מזרק
  • מיכל קטן (לדוגמה, כוס זכוכית)

עקב חשש לתביעות משפטיות בגלל ילדים טיפשים שפוצצו את עצמם או אכלו את העגבניה (אסור לאכול!!!) אני לא מפרט את ההמשך, אלא מפנה אתכם למדריך המלא באתר DIYLife. יש שם גם את סרטון הוידאו המתבקש.

מערכת "עתיד מזהיר" מסירה מעצמה כל אחריות לנזק שעלול להיגרם למי שמנסה, חושב על לנסות, קורא את המדריך, שוקל לקרוא את המדריך, או קיים במימד הזה. ראו הוזהרתם. כמו כן, כדאי לדעת כי כמה "מדענים" (פחחחחח) טוענים שזה בכלל לא עובד. אנחנו לא צריכים מדע, תחושת הבטן אומרת לנו אחרת.
(דרך חפרן)

מכונת שנאה אינטרנטית

4chan, למי שלא יודע, הוא אתר פורומים המאפשר להעלות תמונה בכל פוסט. למעשה, תמונות הן חלק מרכזי מהעניין שם, ולכן הוא מסווג כ-Image Forum. יש שם פורומים בכל מיני נושאים: מכוניות, בישול, צילום, חדשות, קולנוע. יש גם המון פורומי-מנגה. אבל יש פורום אחד ומיוחד, המכונה Random, שהופך את האתר למה שהוא.

הפורום הזה (מכונה גם /b/ על שם הנתיב בו הוא שוכן באתר) מיוחד בכך שמותר לכתוב בו הכל. ממש הכל. כל קללה, גידוף, דבר-שקר, סודות מדינה או צירוף אותיות אקראי מותר בו לפרסום. כנ"ל סוג התמונות שאפשר לפרסם שם. המגבלה היחידה היא – אסור לפרסם פרטים אישיים ותמונות לא חוקיות (אתם יודעים איזה סוג, סוטים). מותר לקלל את מפעיל האתר, יש מלחמות אינסופיות שם בין אירופאים (eurofags) ואמריקאים (amerifags), דברי גזענות נגד כל מגזר אוכלוסיה שעולה בדעתכם. אגב, זה אחד מהמקורות הראשוניים ביותר של תופעת ה-LOLcats. מדובר בביב-שופכין גרוע יותר מוואלה! סלבס, אבל יש מי שנהנה להתפלש בזה. אלה שאוהבים, מכנים את עצמם /b/tards ולפעמים פשוט "אנונימוס" – כי בפורום הזה, אי אפשר בכלל לכתוב שם.

עד כאן – הכל טוב. אבל, כמו בכל מקום בלי חוקים, יש גם דברים לא נעימים. יש כאלה שמפרסמים כתובות של דפים ב-MySpace, ואז יש נהירה המונית לשם והמון טוקבקים גסים; לפעמים יש קבוצה ש"פולשת" לאיזה משחק אונליין, עושה קצת צרות, ומפרסמת צילומי מסך. לא יותר גרוע מטרוליזם באשר הוא. עד שהגיעו כמה עיתונאים רעבים, חסרי מושג באינטרנט, וכדי לעשות מזה סקופ הפכו את בני הנוער המשועממים האלה ללא פחות מאשר ארגון מחתרת טרוריסטי. זה מה ששודר ב-Fox News בלוס אנג'לס בשבוע שעבר:

זה מה שהיה ל-Wired לומר בעניין.

דיסקליימר: בעצם פרסום הפוסט הזה, עברתי על חוקים 1 ו-2 מתוך חוקי האינטרנט. אבל זה בעברית, אז זה לא נחשב.

מהפכת ה-PNG

גוגל שינו את עיצוב המודעות שלהם, ולראשונה משתמשים בתמונה בפורמט png (חנן כהן הרוס). הפורמט הזה לא חדש, ורבים עוברים לשימוש בו. הפוסט הזה יתן סקירה קצרה: מה זה png, למה זה טוב, ומתי כדאי להשתמש בו?

הכל התחיל בפורמט המוכר לכולנו – GIF. תחילתו ב-1987 בשירות המקוון הפופולרי CompuServe, שנתן פורומים ואימייל לפני היות האינטרנט פתוחה לציבור. כשהרשת פרצה לעולם ודפדפנים כמו Mosaic התחילו להיכנס לשימוש, GIF היה בחירה טבעית לתמונות בדפים שברשת. אבל בגלל שאלגוריתם הדחיסה (LZW) היה מוגן בפטנט, התחילו להתהוות בעיות כתוצאה מתאוות הבצע של בעלי הפטנט. אז נולד הפורמט המחליף – PNG.

האגדה מספרת שראשי התיבות המקוריים היו PNG's not GIF אבל כיום מקובל שהם Portable Network Graphics. הפורמט החדש מתגבר על שתי הבעיות העיקריות של פורמט ה-GIF הישן:

  • GIF יכול לאכסן רק 256 צבעים (8 סיביות לפיקסל). PNG מגיע ל-16 מיליון (24 סיביות).
  • הדחיסה של GIF מוגנת בפטנט (שבינתיים הספיק לפקוע). PNG משתמש באלגוריתם משופר בהרבה – וחופשי.

בנוסף תומך פורמט ה-PNG החדש בשקיפות חלקית או מלאה של אזורים שונים של התמונה – alpha channel (אינטרנט אקספלורר 6 כושל בתמיכה בזה). על יכולות האנימציה של ה-GIF ויתרו – והעבירו לפורמט-אח של PNG שנקרא MNG.

לרשותנו, אם כן, שני פורמטים מודרניים לקבצים גרפיים: PNG ו-JPEG. מתי משתמשים בכל אחד מהם?

  • JPEG מתאים לצילומים. הדחיסה שלו גורמת לאיבוד מידע, אבל בצילום לא מרגישים בזה. התמונה המתקבלת נראית יפה ומקום רב נחסך. לעומת זאת, צילומי מסך, שרטוטים, מסמכים סרוקים, או גרפיקה עבור כפתורים או טבלאות יראו רע מאוד כ-JPEG.
  • PNG מתאים למקרים בהם יש קצוות חדים וקונטרסט גבוה. צילום-מסך שמכיל טקסט הוא דוגמה טובה – נסו לשמור את אותו צילום מסך כ-JPEG וכ-PNG ותראו את ההבדל. כך גם מקרים בהם יש חשיבות לפיקסל בודד, כמו כפתור מצויר ביד או גבולות של טבלה. צילומים גם יראו טוב ב-PNG, אבל הנפח שהקובץ יתפוס יהיה עצום – מפני שהדחיסה של PNG אינה מאבדת מידע. התמונה תיראה מושלמת אבל יהיה קשה מאוד להבחין בהבדל בינה ובין אותה תמונה ב-JPEG.

אני מקווה שהצלחתי להעביר את עקרונות העניין, ושמי שקורא את הפוסט הזה ידע לעשות שימוש מושכל ב-PNG, ויוכל להשליך את קבציה-GIF שלו לכל הרוחות.

"תפוז" ו-"רשימות" חיים בבועה

מי שמגיב לפוסטים בבלוגיה של תפוז ובאתר רשימות נתקל בתופעה שהיא לגמרי 1997. בעוד שבבלוגים מבוססי וורדפרס – וגם בישראבלוג – מובטח למגיבים שכתובת האימייל שלהם תישמר במערכת, ברשימות כנראה לא שמעו על ספאם ועל בוטים שאוספים כתובות. כנ"ל בתפוז. אפילו אופציה להסתרת הכתובת לא קיימת. המגיב התמים חושב שהכל בסדר, ומספר שניות אחרי כן מגלה שהכתובת שלו מפורסמת לכל העולם ואחותו ואין שום דבר שהוא יכול לעשות בעניין.

אני משתעשע ברעיון להפנות אוטומטית את כל הספאם שאני מקבל לכתובות של האחראים למחדל באתרים הרלוונטיים. נא להוסיף כתובות בתגובות.

הטיעון הוא מעגלי מפני שהוא מעגלי

קראתי בעיון את הלוליכטש האחרון, ולפתע הבנתי. וזה מפני שהבנתי, וזה קרה לפתע: האנשים שהכי תורמים לויקיפדיה הם אלה שיביאו למפלתה. אציג בפניכם כעת את הטיעון המעגלי (ע"ע) לכך.

בטורו השבועי-לכאורה מתאר ת.ל. מהלך ידוע מראש של דיון בויקיפדיה: מישהו מתנגד, ואז מגיע ויקיפד ותיק ועתיר אגו ומשליט סדר באמצעות טיעון מעגלי, ואי אפשר להתווכח איתו כי הוא ותיק (ועתיר-אגו). ולכן, בפראפרזה על גראוצ'ו מרקס, מי שהוא מספיק ותיק כדי להיות ויקיפד ותיק ועתיר אגו, אסור לו להיות ותיק ועתיר אגו, כי הוא גורם נזק לויקיפדיה בעצם היותו מתיימר להחליט איזה ערך ראוי ואיזה לא. אין בעולם מישהו עם מספיק ותק כדי להחליט את זה. גם בבריטניקה יש ועדת עורכים.

ולכן, מי שיש לו הותק המתאים, אסור שיהיה לו הותק המתאים. מ.ש.ל.

טונגסטן.