דברים שאפשר לעשות בלינוקס, ולא בשום מערכת אחרת

האפולוגטים של לינוקס בדרך כלל מתרכזים בזה שאפשר לעשות בלינוקס כל מה שאפשר לעשות בווינדוס או במק. למרבה הצער, במקרים רבים גם הפיתוח בלינוקס נראה ככה: ניסיון להדביק את הפער ולהעתיק את התכונות הפופולריות שיש במערכות ההפעלה, ובתוכנות המסחריות. לישראלי המצוי, שממילא "משיג" את מערכת ההפעלה שלו, את אופיס, את פוטושופ וכו', אין כלל עניין בהיותה של סביבת לינוקס פתוחה וחינמית. זו הסיבה שהמאמר הזה עניין אותי: הוא מביא את היתרונות הבנויים עמוק בתוך הארכיטקטורה של לינוקס, שספק אם אפשר להעתיק אותם למערכות אחרות.

תרגמתי מהמקור: פוסט של מתיו הלמקה שמצאתי בחפרן.
תורגם על פי רשיון Creative Commons: By-NC-SA 3.0.

עם לינוקס אני יכול:

  1. לשדרג לגרסה החדשה ביותר של מערכת ההפעלה, חינם ובצורה חוקית.
  2. ליהנות מזה שהגרסה החדשה ביותר של מערכת ההפעלה רצה יותר מהר מהגרסה הקודמת, על אותו מחשב.
  3. להתקין ולהחליף סביבות גרפיות שונות, אם ברירת המחדל לא מוצאת חן בעיני.
  4. להתקין עשרים תוכנות בפקודה אחת.
  5. לסדר כך שהמערכת תעדכן את כל התוכנות המותקנות אצלי אוטומטית.
  6. להתקין כמה מחשבים מאותו עותק של מערכת ההפעלה בלי לדאוג לרשיונות או למפתחות.
  7. לתת לאחרים העתקים ממערכת ההפעלה, בלי חשש מעבירה על חוק מדינה או כלל מוסרי כלשהו, מפני שזו בדיוק הכוונה.
  8. ליהנות משליטה מלאה על המחשב שלי, ולדעת שאין שם בפנים איזו דלת אחורית שהוכנסה לשם על ידי מיקרוסופט, אפל, ממשלת ארה"ב או מי יודע מי.
  9. לעבוד בלי להזדקק לאנטי וירוס/אנטי רוגלות, ולא לאתחל את המחשב במשך חודשים, למרות שכל התיקונים/עדכונים מותקנים באופן סדיר.
  10. לעבוד על המחשב מבלי לעשות איחוי דיסק (defrag) אף פעם.
  11. לנסות תוכנה חדשה, להחליט שאני לא מעוניין ולהסיר אותה, ולדעת שלא נשארו לי כל מיני שאריות ברג'יסטרי, שמצטברות שם ומאיטות לי את המחשב.
  12. לעשות טעות נוראית שמחייבת התקנה מחדש, ולהספיק לעשות את זה תוך שעה – מפני ששמתי את כל הקונפיגורציה והמידע שלי על מחיצה נפרדת ממערכת ההפעלה.
  13. להפעיל את המחשב ולקבל שולחן עבודה עם כל האפקטים הגרפיים המגניבים של ויסטה, על מחשב בן 5. תוך 40 שניות, כולל הזמן שלוקח להקליד שם וסיסמה.
  14. לעשות התאמה אישית לכל מה שאני רוצה, באופן חוקי, כולל התוכנות שאני משתמש בהן. אם אני רוצה, אני יכול אפילו לשלוח אימייל לכותבי התוכנות ולשאול שאלות, להעלות רעיונות, ולהשתתף בעיצוב ופיתוח הגרסה הבאה.
  15. להחזיק ארבעה (ויותר) חלונות של מעבד תמלילים, נגן מוזיקה, לשחק עם האפקטים של שולחן העבודה ועם החלונות השקופים, פיירפוקס, מסרים מידיים ואימייל, בלי שהמחשב יהיה איטי מכדי להשתמש בו.
  16. ליצור (בפקודה אחת) רשימה מלאה של התוכנות המותקנות במחשב, לגבות אותה עם תוכן ספריית הבית שלי (ו-etc/), ומתוך הגיבוי הקטן הזה לשחזר את המחשב שלי בצורה מושלמת, בכל מקום ובכל זמן, בקלות.
  17. להשתמש במספר שולחנות עבודה בו-זמנית, או אפילו לאפשר לכמה משתמשים לעבוד על אותו מחשב בו-זמנית.
  18. לשנות גודל של מחיצה על הדיסק בלי למחוק אותה ובלי לאבד את המידע השמור עליה – בלי לקנות תוכנת צד שלישי.
  19. להשתמש באותה חומרה במשך 5 שנים בלי שיהיה צורך להחליף אותה. יש לי (לכותב. ר"ש) מחשב בן 10 שנים, המריץ לינוקס, והוא בהחלט שימושי.
  20. לגלוש באינטרנט בזמן שאני מתקין את מערכת ההפעלה!
  21. להשתמש כמעט בכל סוג של חומרה, כשהדרייברים המתאימים מגיעים עם מערכת ההפעלה, בלי שאני צריך לשוטט באינטרנט בנסיון למצוא דרייבר.
  22. להשיג את קוד המקור לכל מה שאני מריץ, כולל גרעין מערכת ההפעלה ורוב התוכנות המותקנות.

עד כאן הפוסט של מתיו. חלק מהדברים לא רלוונטיים להרבה אנשים. חלק לא מעניינים את מי שרגיל להוריד את התוכנות שלו ולא לשלם עליהן. אבל אני חושב שכל אחד יכול למצוא משהו שמאוד יעניין אותו – בשבילי זה מספר 16, שמצטייר במוחי (הקודח) כמין זרע שאני יכול לשים בעציץ ולקבל את המחשב שלי בצורה מושלמת עם כל התוכנות והקונפיגורציה. וכל זה מגיבוי של כמה מגה, שאני יכול להחזיק על הדיסק און קי. (ועכשיו כשאני חושב על זה, אפשר להחזיק שם גם ISO של אובונטו, ואז זה ממש ערכת הישרדות).

האקינג של ניידות המספרים

מאז ה-1 בדצמבר 2007 קיימת בישראל האפשרות לניוד מספר הטלפון. כמו שהרוב כבר יודעים, אפשר לעבור מחברה סלולרית אחת לשניה ולשמור על אותו מספר טלפון, כולל הקידומת. קצת פחות מודעים לזה שאותו דבר ניתן לביצוע בין חברות הטלפון הקווי – בעצם, לא כולם מודעים לזה שיש יותר מחברה אחת לטלפון קווי: חוץ מבזק, אפשר לעשות היום קו טלפון אצל הוט (קידומת 077) על גבי תשתית הכבלים, וגם אצל 012 קוי זהב (קידומת 072) על גבי האינטרנט המהיר שלכם.

ניקח לדוגמה את מושיקו השובב, שגר בירושלים ויש לו קו טלפון של בזק, עם קידומת 02 כמובן. הוא יכול להתנייד להוט או 012, ולשמור על אותו מספר, כולל הקידומת. אבל מהרגע שהוא בהוט, אין כבר חשיבות לזה שהוא גר בירושלים – הרי הוט פרושים בכל הארץ באותה קידומת. כעבור חודש, עובר מושיקו דירה לתל אביב הלחה, ומבקש מהוט להעביר את החיבור שלו לדירה המתפוררת באבן גבירול. יצא שמושיקו גר בתל אביב ויש לו מספר טלפון שמתחיל ב-02. איזה האקר. ואם זה לא מספיק, הוא יכול להתנייד חזרה לבזק ולשמור על אותו מספר, והרי לכם קו של בזק בתל אביב שהקידומת שלו היא 02.

כל זה רק כדי לומר שעכשיו, בעצם, לאזור חיוג כבר אין שום משמעות. נדמה לי שבזק כבר לא גובים יותר כסף על שיחות בין עירוניות, וממילא הם סובלים מירידה מסיבית בנפח השיחות, לטובת חברות הסלולר; ועכשיו, בגלל הניידות, גם קידומת של מספר סלולרי כבר לא מעידה לאיזו רשת שייך המנוי. למה לא נוותר על הקידומת הזו לגמרי וזהו? לכל היותר, אפשר לשמור על שתי קידומות – אחת לקוויים ואחת לסלולריים, בגלל הבדלי התעריפים.

מַתְכּוֹנֶת חירום

אתמול היה יום שלישי של טלאים, או כמו שאומרים באנגלית Patch Tuesday, הלא הוא היום בחודש בו מיקרוסופט מפיצים תיקונים קריטיים לווינדוס. היו שני עדכונים, התקנתי אותם. אבל – וברור שיש איזה אבל – המחשב שלי מתוסבך. מותקן לי גם לינוקס, ולכן אני לא משתמש ב-boot loader של מיקרוסופט, אלא ב-GRUB. ומסיבה כלשהי, העידכונים האלה של מיקרוסופט גמרו עליו סופית. Error 17 בעליה. זהו, אי אפשר להעלות שום מערכת הפעלה.

אחרי יום של עבודה עם ה-LiveCD של אובונטו (מציל חיים ממש. אבל אין עברית), וחיפושים בגוגל על פתרונות אפשריים (איזה מזל שיש ראוטר שמתחבר לאינטרנט ולא צריך לארגן חייגן כבלים בלינוקס), הציע לי מישהו שיטה מבית הספר הישן: לעלות מדיסקט ולהשתמש ב-FDISK כדי לשחזר את ה-MBR. אלא שאין לי דיסקטים כבר שנים. מה שיש, לעומת זאת, זה איזה תקליטור-חירום שהורדתי פעם. אפשר לעשות ממנו boot והוא מכיל מגוון תוכנות לגיבוי, שחזור, טיפול במחיצות ושאר דברים שאדם מתעסק בהם בזמן שהוא ממלמל לעצמו "הכל בסדר, לא הלך המחשב, הכל בסדר, שיט למה לא עשיתי גיבוי, אני אצליח לתקן, יהיה בסדר."

למרבה הצער, התיקון רק החזיר את ה-loader של מיקרוסופט. אז ווינדוס עולה יפה, אבל האובונטו היקר שלי לא נגיש כרגע. אז אם יש למישהו טיפ לשחזר את GRUB בלי להתקין לינוקס מחדש, אני אשמח לשמוע. אגב, אני בטוח שאפשר לקנפג את ה-boot loader שיעלה לינוקס. זה הארד-קור.

איש אחד והטלפון הסלולרי שלו

קניתי טלפון סלולרי חדש. אני לא מהנוהגים להחליף דגמים בתדירות גבוהה יותר מגרביים; הפורומים מלאים באנשים כאלה, שאני לא בדיוק מבין איך הם מממנים את התחביב היוקרתי שלהם. חוץ מזה, טלפון סלולרי, במיוחד חדיש ועתיר תכונות, לוקח זמן להכיר אותו. לארגן לעצמך קיצורי-דרך לדברים שאתה משתמש בהם יותר מאחרים. להיפטר מהדברים המעצבנים שחברת הסלולר דחפה פנימה (כמה כפתורים צריך בשביל אובוקס לייב?!), להוסיף כמה צלצולים ומשחקים, סימניות בדפדפן.

יכול להיות שיש כאלה שרואים בצורה מוזרה את ההיקשרות הכאילו-רגשית שיש לאנשים עם הטלפון שלהם, אבל אני חושב שזה סוג של התנשאות. בסך הכל, זה מכשיר שהולך איתנו לכל מקום, דואג לזכור את המספרים של כל החברים שלנו, ותמיד נכון לעשות שיחה מהירה בשעת צרה. נכון, יש מי שמנצל את זה לרעה – יותר ממקרה אחד של נסיעה בת שעה ויותר בתחבורה ציבורית, יושב מאחורי מישהו שמדבר בטלפון ללא הפסק; ויש את התופעה החדשה של אלה שהולכים עם טלפון שמנגן מוזיקה רועשת מהספיקר (זה תמיד טראנס או מזרחי. עוד לא שמעתי אחד עם רדיוהד). אבל זה המצב – הטלפון שלך הוא השתקפות של האישיות שלך.

מסיבות שונות, חלקן אובייקטיביות וחלקן לא, אני מאוד אוהב את סוני אריקסון. עד לאחרונה החזקתי בדגם האקזוטי הזה, שכמותו יש בודדים בארץ. הוא היה כל כך נוח לשימוש, וכל כך מלא בדיוק בתכונות שאני צריך (חוץ מהמצלמה, שהיתה נחותה עד גיחוך), שלקח לי יותר משלוש שנים וחצי למצוא משהו שיחליף אותו. וגם מה שקניתי הוא בעצם קצת פשרה, כי הוא לא בתצורת צדפה.

אז מה קניתי? סוני אריקסון K530, שאורנג' נתנו בהיסטריה שלפני תכנית ניידות המספרים. למרבה הפלא, אני משלם עוד פחות ממה שהיה קודם, אפילו עם המחיר של תכנית הדור השלישי הזדונית. יש לו מצלמה סבירה (2 מגהפיקסל, אבל בלי האוטו-פוקוס הנפלא של ה-K750 והלאה), רדיו ונגן מוזיקה ווידאו, דפדפן טוב למדי (אבל כבר התקנתי Opera Mini) ומסך בהיר ומעולה. והוא שומר על קונבנציות עתיקות עוד מזמן האריקסון DH318 שהיה לי לפני 10 שנים – מפני שהן פשוט נוחות והגיוניות. אני חושב על זה לפעמים כשאני שומע אנשים שאומרים "לנוקיה יש את הממשק הכי נוח", כשהם בעצמם מעולם לא ניסו אף טלפון אחר.

פחד ותיעוב בגיימספוט

Gamespot הוא אתר משחקים, מהותיקים והרציניים ביותר. הוא נחשב למקור אמין למידע, ביקורות וחדשות בתחום המשחקים, ל-PC, לקונסולות הגדולות וגם לניידות. ביקורת טובה בגיימספוט יכולה למכור עשרות ומאות אלפי עותקים ממשחק; לחילופין, ביקורת גרועה יכולה להוריד לטימיון השקעה של מיליונים בפיתוח משחק.

בשבוע שעבר פורסמה באתר ביקורת שלילית על המשחק Kane & Lynch. מדובר במשחק יריות מגוף שלישי, מאת מפתחי סדרת הלהיט "Hitman" ובהפצת ענקית המשחקים Eidos. המשחק סובל, ככל הנראה, מפגמים רבים שפוגעים בהנאה וגורמים לתסכול, כמו גם מתסריט גרוע ומדמויות שאי אפשר לאהוב. המבקר היה ג'ף גרסטמן, שעובד בגיימספוט זה 11 שנים; הוא כתב את הביקורת ואף מופיע בעצמו בסרטון בו הוא מראה קטעים מהמשחק ומקריא חלקים מהביקורת. המשחק זכה לציון החלש 6.0.

אך בצירוף מקרים (או שלא), גרסטמן פוטר אחרי העלאת הביקורת לאתר, טקסט הביקורת שונה והוידאו הוסר מהאתר. בצירוף מקרים נוסף (או שלא), באותו יום עלו פרסומות-ענק למשחק – למעשה, עיצוב העמוד הראשי שונה לטובת הלוגו והגרפיקה של Kane & Lynch. הבלוגוספירה החלה רוחשת בעניין, וכך גם Digg וסלאשדוט. עובדים ועובדים-לשעבר של גיימספוט החלו לתאר את הדרדרות האיכות העיתונאית של המערכת, מאז נקנתה על ידי CNet: העורך הראשי האהוב גרג קסאבין התפטר ועבר לאלקטרוניק ארטס; מחליפו הוא אדם חסר כל נסיון עריכה, ולמעשה הוא רק מנהל ("חליפה" כי שכתוב במקור) שיש לו עניין בצד הכלכלי בלבד; אנשי המכירות – שמוכרים את שטחי הפרסום באתר – קיבלו השפעה בהחלטות מערכתיות. הדעה הכללית של הגולשים היתה: גיימספוט איבד כל אמינות, אי אפשר להאמין לביקורות המוכתבות על ידי המפרסמים.

היום, גיימספוט מפרסמים הכחשה גורפת, אך טוענים שמסיבות חוקיות, אין באפשרותם לפרסם את סיבת פיטוריו של גרסטמן. "לטובת השקיפות" הם העלו שוב את הוידאו לאתר, תוך שהם מתרצים את הסרתו באיכות סאונד נמוכה, ומכיוון שגרסטמן פוטר, לא ניתן היה לצלם אותו שוב. אפשר לשמוע את בעיית הסאונד בסרטון, אבל היא די שולית, במיוחד מכיוון שהסרטון ממילא מתרכז בקטעי אקשן מהמשחק. וכאילו כל זה לא מספיק, אתר ג'ויסטיק מפרסם השוואה בין הטקסט המקורי של הביקורת (כפי שנמצא במטמון של גוגל) ובין הטקסט שנמצא כעת באתר. בניגוד לטענת גיימספוט, הטון הכולל של הביקורת מותן מאוד ונוספו אלמנטים חיוביים.

בסופו של דבר, נראה שלגיימספוט צפויה עבודה קשה בניסיון לשחזר את האמינות שהיתה לו. אבל למרות כל מה שפורסם עד עכשיו, קשה לקבוע: האם ג'ף גרסטמן אכן פוטר בגלל דרישת Eidos? האם קורה לגיימספוט מה שקורה לפרסומים עיתונאיים רבים אחרים – כניעה לתכתיבי המפרסמים ופגיעה באמינות? וכל זה, זמן כל כך קצר לפני ספיישל סוף השנה שלהם – סרטון של שעה בו הם מעניקים פרסים למשחקים הטובים (והגרועים) של השנה. מעניין אם בספיישל, Kane & Lynch יהפוך פתאום למשחק מעולה.

איך אמור באמת להיראות קוד HTML

הנה תרשים שיכול לעזור בהכוונה לכתיבת קוד HTML יפה, כזה שקל לקרוא ולתחזק. זה אולי לא רלוונטי למי שמשתמש בוורדפרס ולא כותב בעצמו תבניות, אבל למי שכן, או מי שכותב עמוד סטטי, או קוד PHP – זה יכול לתרום הרבה. הגישה כאן יפה, ומביאה את סגנון הכתיבה לרמה המקובלת בשפות תכנות של ממש, כמו C לדוגמה.

Beautiful HTML Code

כדאי ללחוץ להגדלה, אחרת לא רואים… מקור: חפרן.

דרוש: מומחה גאדג'טים

להווי ידוע כי בעוד שעות לא רבות אני טס לי לנורווגיה הרחוקה. אז מה שאני שואל כבר לא רלוונטי לטיול הזה, אבל השאלה הכללית חשובה.

אדם רוצה לעדכן את הבלוג שלו גם מחו"ל, ולהעלות איזו תמונה לפליקר. הוא גם רוצה לבדוק דוא"ל ואולי אפילו לענות, שלא לדבר על לנהל איזו שיחה בסקייפ [התעלמות זמנית מזה שסקייפ מאפשרת לכל מיני גופים לצותת לשיחות, ושצריך לעבור למשהו אחר]. מצד שני, האדם לא רוצה לקנות מחשב נייד מלא וגם לא להיסחב עם לבנה כזו כבדה בטיול. בקיצור – דרוש לי מכשיר נייד שמאפשר את הדברים הנזכרים לעיל. אנא המלצותיכם.
כדאי להבהיר – אני מצפה שהפעולות האלה יבוצעו ב-WiFi ולא על גבי רשת הסלולר. דור שלישי זה יקר ואין לי מושג איך זה עובד ב-roam.

כדאי להבהיר 2 – מי שימליץ על iPhone יגורש מהבלוג הזה לנצח נצחים.

תמונה רלוונטית: HTC TyTN. זה מכשיר אופייני של HTC: כמעט כל הפיצ'רים קיימים, אבל הביצוע בינוני – המכשיר איטי ונוטה להיתקע, המצלמה לא כל כך טובה, וקשה להשתמש בו כטלפון.

HTC TyTN

כשמגיע כבוד – צריך לתת

זה כמה שנים שאני עובד עם נתב אלחוטי תוצרת D-Link (דגם 624). כשקניתי אותו הוא התיימר לתמוך ב-L2TP, שהוא הפרוטוקול שצריך כשמתחברים לאינטרנט דרך הכבלים. הוא אכן תומך, תיאורטית, אבל החיבור מעולם לא היה אמין – לפעמים מתחבר בנסיון הראשון, לפעמים לוקח כמה דקות, ולפעמים לא מתחבר ולא ברור למה. עוד יותר גרועה מזה היא היציבות: כל אפליקציה יותר כבדה מדפדפן – נאמר אימיול (תוכנה חוקית לחלוטין, למי שירצה לקפוץ עלי ולנשוך אותי בצואר) – גורמת לנתב לאתחל את עצמו כל 5 דקות בערך. וזה גרוע, כי באיתחול כזה גם הרשת הפנימית (כלומר המתג – switch וגם הרשת האלחוטית) מפסיקה לעבוד.

המצב היה בלתי נסבל, ולכן עברתי לתצורה חלופית. הנתב הפך ל-DHCP client – כלומר קיבל כתובת IP ברשת של הכבלים. ואז אחד המחשבים ברשת השתמש בחייגן כדי ליצור חיבור L2TP לספק האינטרנט. שאר המחשבים ברשת עברו דרכו – באמצעות Internet Connection Sharing, שזה בעצם שירות ניתוב של Windows. כך כל עול הניתוב עובר למחשב, והנתב עושה חיים ולא עובד קשה. אז נכון שהמחשב הזה חייב להיות דלוק כל הזמן, אבל האמינות והזמינות של האינטרנט הפכו להיות גבוהות ביותר.

לאחרונה, המצב התחיל להשתנות. פתאום היו אתרים לא זמינים, אי אפשר היה להיכנס ל-GMail, ומסנג'ר לא עבד. אבל אתרים אחרים כן עבדו, בלי שום בעיה. באופן תיאורטי, הנתב לא יכול להיות אשם, כי המחשב המחייג יוצר VPN עם ספק האינטרנט; הנתב לא יכול להשפיע בלי להפיל את הקישור לגמרי. ובכל זאת, כשהוצאתי את הנתב מהתמונה – לדוגמה, על ידי חיבור ישיר למודם – הבעיות נעלמו.

אבל כל זה נגמר, עכשיו כשעברתי לנתב חדש – Linksys דגם WRT54GL. בלי ספק, הנתב הביתי הטוב ביותר שעבדתי איתו עד היום. יציב, עובד מהשניה הראשונה, מתחבר באמינות, תומך בכבלים כמו שצריך, מריץ מערכת הפעלה פתוחה (ולכן יש מגוון חלופות שאפשר להתקין – עם יכולות מקצועיות!). וכל זה ב-400 שקל. אפילו החיבור האלחוטי עובד מהר יותר. אני מצטער עכשיו על כל הזמן שסבלתי עם הנתב הקודם.

לא, אין לי שום מניות של היצרן, אני לא מקבל אחוזים, ומצידי תתחברו לאינטרנט עם מודם חיוג 2400 באוד. אבל כשאני מגלה מוצר שמקיים את כל מה שהוא מבטיח – אני נותן לו את הכבוד המגיע לו.

משחק האחוזים של web 2.0

יובל דרור (המשמש גם כיו"ר הקונצרן) כותב על נתונים סטטיסטיים מאתרי web 2.0. גם רויטרס ו-The Inquirer בלעו את הסיפור הזה. הנתונים מראים כאילו השיתוף באתרים כאלה נמוך בהרבה ממה שחושבים, ולמעשה הם נדונים לכיליון ברגע שגל ההתלהבות מהם יחלוף. אני פחות מתרשם מהנתונים האלה, והנה הסבר (מלאכותי לחלוטין, אך יש בו גרעין של אמת) מדוע.

לפי הנתון, 0.2% מהביקורים באתר שיתוף התמונות פליקר נועדו להעלאת תמונות. לכאורה, נתון נמוך ביותר; האמנם? הבה נראה.

יהי אתר שיתוף תמונות פיקטיבי בשם "פליצר". באתר יש 1000 חברים וכל אחד מהם מעלה 100 תמונות, סך הכל מאה אלף תמונות באתר. כל אחד מהחברים הוא חסר חיים לחלוטין, והוא יושב ומסתכל על כל התמונות שהעלו כל החברים האחרים באתר; סה"כ, כל חבר מסתכל על 99,900 תמונות.

מה קיבלנו? כל החברים ביחד יצרו 9,990,000 צפיות, ו-100,000 העלאות. לכאורה, זה שיתוף של 100%, אבל לפי החישוב שנעשה במחקר, זה רק 1%… למעשה, הדרך היחידה להגיע למאה אחוז היא שכולם יעלו תמונות, ואף אחד לא יצפה באף תמונה. ואם אף אחד לא רואה, איזה מין שיתוף זה?

אם ניקח את הנתון של 1% כמקסימום שאפשר להגיע אליו באתר כמו "פליצר", הרי שנתון של 0.2% הוא לא רע בכלל. ויקיפדיה, לעומת זאת, מראה אחוז שיתוף של למעלה מ-4% – וזאת מפני שערכים משתנים שוב ושוב, מתעדכנים, מתפצלים ומתאחדים; מדובר בתהליך שונה לחלוטין מזה שמתרחש באתר שיתוף תמונות או וידאו. לפי דעתי, ככל שחוקרים לעומק את הנתונים שסופקו במחקר הזה, הם הולכים ומאבדים משמעות. הם פשוט לא נותנים כאן את המספרים הרלוונטיים.

הנסיון לכמת את השיתוף באמצעות נתונים כה שטחיים הוא… איך לומר… אידיוטי. אנשים חוזרים לפליקר ול-YouTube לפעמים כדי לראות את אותה התמונה או את אותו הסרטון שוב ושוב; או כדי לנהל את החשבון שלהם; או כדי להשתתף בדיון, בתגובות לתמונה או סרטון, או בפורום. וזה בדיוק הביטוי לקהילות הגולשים שנוצרות באתרי web 2.0, לא רק הורדות והעלאות של תמונות. אבל בסך הכל, אין סיבה להיות מופתעים – הרי מדובר כאן באנשי שיווק, שהדחף הכפייתי שלהם למכור לא נבלם אפילו כשהם לא מבינים על מה הם מדברים.

מפרקים את ה-iPhone לגורמים

ושוב העולם כולו גועש ורוטט בעקבות ההכרזה האחרונה של אפל: מכשיר שהוא גם טלפון, גם אייפוד, וגם מסוף-אינטרנט. מדהים! חדשני! פורץ דרך! פרט, כמובן, לעובדה שמכשירים כאלה קיימים כבר 5 שנים לפחות. אם מקשיבים למה שסטיב ג'ובס אומר, שומעים שהוא מודה בזה. אבל למה להקשיב כשאפשר להתלהב עד אובדן חושים.
אז מה יש במכשיר שאף אחד אחר לא עשה אף פעם (חוץ מאלה שכן)? להמשיך לקרוא מפרקים את ה-iPhone לגורמים