סקילה פומבית כתחליף לחופש הביטוי

זרובבלה כתבה פוסט גזעני. היא כתבה שהיא שונאת בני אדם באופן כללי, וערבים עוד יותר. היא נתנה גם סיבות: הם נראים כאילו הם מסריחים, הם שולחים את הילדים שלהם לקבץ נדבות בגשם, הם רוצים לרצוח יהודים.

הרבה תגובות היא קיבלה על הפוסט הזה (אחח, אם היא היתה בתפוז היא היתה עושה מיליונים): גם אוהדות, גם מתנגדות. הגזענות והשנאה התנקזו דרך הפוסט הזה כמו מוגלה מפצעון. מכל רחבי הבלוגוספירה נורו לעברה טראקבקים זועמים. היא ניסתה לרכך את העניין, אבל זה היה באמת לא רציני. ואז הבלוגרים הזועמים עברו לשלב שני: אחרי שאביעד מגרייפס הוציא אותה מהמערכת, התחילו כותבים לדרוש ממפעילי אגרגטורים אחרים להוציא את זרובבלה, וכל עוד זה לא קורה, הם לא מסכימים להופיע שם.

כעא"ש, בפוסט מפורט, מנסה גם להמעיט וגם להגן בו זמנית על חופש הביטוי. זה חסר משמעות בעיני. לא הצלחתי להבין את הנימוקים שלה, פרט ל-"זה נורא בעיני ולכן אסור להגיד את זה". לדעתי מותר. לא לחינם בארה"ב יש חופש ביטוי גם לחברי ה-KKK, וגם לניאו נאצים. זה שאני לא אוהב את מה שהם אומרים, לא אומר שמותר לי לסתום להם את הפה. ואם מישהו לא מבין למה, אני אשמח להסביר.

חקיקה שמגבילה את חופש הביטוי פירושה: אזרחי המדינה נותנים לרשות המבצעת – היא הממשלה – מנדט לעצור ולהאשים בבית משפט אנשים בגלל מה שהם אומרים. אבל הממשלה גרועה מאוד בלהחליט מה מותר להגיד ומה לא, וזו הסיבה שיש פרלמנט שמפקח עליה. אם אותו פרלמנט נותן לממשלה סמכות להחליט מה אסור להגיד, הממשלה מייד תפרש את זה לטובתה – כי כך היא עושה תמיד. אי אפשר לקיים דמוקרטיה, אם כל מי שמבקר את הממשלה נעצר על ידי המשטרה – אפילו אם בית המשפט בסוף משחרר אותו (אחרי הארכות מעצר, והליכים, ועניינים, ותשלומים לעורך דין). שלילת חופש ביטוי היא הליך קיצוני שיש להמעיט בשימוש בו ככל שניתן.

אני מסכים עם דבריה, שאם יש זכות לאמר דברים, יש לאחרים זכות להוקיע אותם. אני מוקיע את זרובבלה. דיעותיה חמורות, מסוכנות, גזעניות ללא קץ, וחושפות את החולשה של מערכת החינוך בארץ ואת הצדדים האפלים והמכוערים של החברה הישראלית, שקיימים אצל חלק רחב מהציבור – לא רק זרובבלה. אני קורא לכל מי שמתנגד לה לכתוב את זה ולהפיץ לכל מי שרוצה לשמוע. לעומת זאת, סתימת פיות, כמו אולטימטום למפעילי אגרגטורים, לא משרתת דבר. האם הדעות האלה יעלמו אם איש לא ישמע עליהם? אם נקבור את זה מתחת לפני השטח, מצבנו ישתפר? אני חושב שצריך לעשות את ההיפך.

אגרגטור, כמו וובסטר ובניו, או גרייפס, או ישראלוונטי, מטרתו להפיץ תוכן בציבור. צינזור תוכן בגלל דעה נוגד את המטרה הזו. אם יש מפעיל אגרגטור שרוצה לצנזר, יואיל נא לכתוב בעמוד הראשי: "זהו אגרגטור לתוכן שעבר את מבחן המוסר שלי". ואולי כדאי להתחיל לקרוא כל פוסט שמתפרסם דרכו, כי הצנזור – עבודתו לא נגמרת לעולם.

משפחה וחיות אחרות

הקטע הבא נכתב לבקשת ארנון מ"משפחתובלוגיה" ופורסם שם בפוסט מיוחד ליום המשפחה.

לכל אדם יש שתי משפחות. המשפחה שנכפתה עליו: הורים והורות, אחים ואחיות, בנים ובנות. בן זוג הוא בוחר, אבל אז נכפים עליו עוד: חם וחמה, גיסים וגיסות, אחיינים ודודניות. ולפעמים, כשכולם מתארחים אצלו בבית בפסח, הוא יושב בפינה עם חתיכת מצה ושואל את עצמו מתי כל זה ייגמר. ויש גם את המשפחה שהוא בוחר לעצמו: חברים, ועמיתים, ואנשים שהוא מדבר איתם באינטרנט כל יום במסנג’ר או שהוא משאיר להם תגובות בבלוג, אבל הוא לא פגש אותם אף פעם, ועוד לא המציאו מילה טובה בעברית לתאר את הקשר ביניהם. ולפעמים, ביום שישי בצהריים, כשכולם מתארחים אצלו ועושים על האש, הוא יושב עם חתיכת פיתה באמצע ההמולה וחושב: כמה התברכתי שזכיתי במשפחה-מבחירה שכזו. יש אנשים שאין להם משפחה ביולוגית, ואולי אפילו לא מאמצת; יום המשפחה הוא גם בשבילם. כי לכולנו יש משפחה מבחירה, וכמה טוב שיש יום לחגוג את זה.

הקטע האופטימי והכה-לא-אופייני הזה הושפע בעיקר מעבודתו של התסריטאי הנערץ (עלי, לפחות) ג'וס ווידון. מוטיב חזק בכל סדרות הטלויזיה שפיתח וכתב (באפי קוטלת הערפדים, אנג'ל, פיירפליי) הוא האמונה שמשפחה היא האנשים שאתה חי איתם, ולאו דוקא אלה שילדו אותך או גידלו אותך. בסדרה 'באפי', כל המשפחות היו בעייתיות בצורה זו או אחרת: הוריה של באפי גרושים ואביה מופיע בסדרה פעמים בודדות בלבד; הוריה של ווילו לא מתעניינים בה כלל; זאנדר גר אצל הדודים. המוטיב מגיע לשיא בפרק "משפחה", שם המשפחה-מבחירה נאלצת להגן על אחת הדמויות מפני המשפחה הביולוגית.

אינני יודע אם יש לי זכות לתת משמעות נוספת כזו ליום המשפחה. גם כך יש תלונות על העלמת יום האם. אבל אם יש כבר יום בו אנו מצווים לשמוח על זה שיש לנו משפחה, אז לפחות שנהיה בטוחים שאנחנו שמחים בגלל המשפחה הנכונה.

זה לא יפה לצחוק על חלשים

שרית כתבה (והמון אחרים הגיבו) על ההתנסות הגרועה שלה באתר של "סלע יוניברסיטי", ועל ההתנסות ההרבה יותר גרועה שלה עם שירות הלקוחות שלהם. יכול להיות שהדואל שהיא שלחה קצת מעליב, אבל האתר שלהם הרבה יותר מעליב. אז לפי החשבון שלי הם התחילו.

עיקר הבעיות הן שהאתר נראה גרוע מאוד בפיירפוקס, ויש דברים שלא עובדים בכלל. אז נכון שבמכללה שמתיימרת ללמד את מקצועות המחשב, רצוי שיהיו אנשים שיודעים את החומר. אז נכון שלפחות 15% מהגולשים משתמשים בפיירפוקס. אז נכון שאנשי מחשבים, שמן הסתם הם אלה שיתעניינו בקורסים שם, משתמשים בפיירפוקס באחוזים הרבה יותר גבוהים (אצלי קרוב ל-50%). אבל במקום לצחוק עליהם, למה שלא נעזור להם? הנה רשימת עשרת הדברות למפתח web – לשימושכם, אנשי סלע היקרים.

  1. תגים צריך לסגור.
  2. תגים שלא סוגרים, כמו img לדוגמה – גם אותם צריך לסגור.
  3. בטבלה משתמשים כשצריך להראות טבלה, ולא כשמתעצלים למקם את האלמנטים השונים כמו שצריך.
  4. לא משתמשים בתגים שמיקרוסופט המציאו.
  5. אין שום דבר טוב ב-FrontPage.
  6. DOCTYPE זה לא מותרות.
  7. לא חייבים פוטושופ כדי לייצר עמוד באינטרנט.
  8. מותר שלטופס יהיה שם אחר מ-"form1".
  9. ActiveX זה כבר לא להיט כמו שהיה פעם.
  10. HTML זה לא תוכנה.

אני מקווה שתיעזרו בקוים מנחים אלה, לתועלתכם, לתועלת משתמשי ומפתחי האינטרנט בארץ, ולתפארת מדינת ישראל.

כל יום, פעם ביום, תן לעצמך מתנה.

תויגתי באכזריות על ידי שרית. למי שלא מכיר את המשחק: אני צריך לספר חמישה דברים שלא יודעים עלי.

  1. יש לי מחשב כזה או אחר מגיל 8. ואני לא מתכוון למחשב בשביל משחקים – אז זה היה סינקלייר 1000 עם זיכרון בגודל 2kb, עליו כתבתי את תוכניות ה-BASIC הראשונות שלי.
  2. מעולם לא הייתי בעלים של מכונית כלשהי, כולל ליסינג. היה לי קטנוע במשך 6 חודשים.
  3. אני אתאיסט. זה לא הפריע לי ללמוד באוניברסיטת בר-אילן וליהנות (באמת!) מהקורסים ביהדות.
  4. שירתתי בצה"ל, בחובה ובקבע, שבע שנים.
  5. מעולם לא הייתי בחו"ל. נשבע.

עכשיו אני צריך למצוא חמישה קורבנות זוכים מאושרים שישאו מכאן את הלפיד. אני משיב אש לכיוון: תמר, צפריר, רוגל, עפר, י' קלינגר.

בהצלחה.

הנה זה מתחיל

כמו אחרים, גם אותי מעניין מי מגיע לבקר את בלוגי הצנוע (והמושלם!!!1), ולמה. כל בלוגר מאמין שכולם באים לקרוא את דברי החוכמה המעמיקים שהוא כותב, מאציל על כולם משכלו החריף וכתיבתו הקולחת כמעיין המתגבר. אז זהו, שלא בדיוק.

  • שני קוראים הגיעו לכאן אחרי שחיפשו בגוגל את הביטוי "אתרי פורנו". עוד אין לי אתר כזה, אבל בקרוב. חוק דבוראק מכה שנית. אגב, בחיפוש הנ"ל אני מקום שלישי.
  • לא מעט הגיעו לכאן מעיון ב"שמה!" ובוובסטר אצל מרק. מצד שני, גם לא הרבה. אני חושב שאין הרבה מודעות לאתרים האלה מחוץ לביצה הקטנה שפעם נהגנו לכנות "הבלוגוספירה" עד שזה הפסיק להיות אין.
  • מסתבר שיש מי שמחפש אותי בגוגל וגם בשירותי whois. שלח (או שלחי) לי מייל אם זה כל כך מעניין. זה לא שאני איש-מסתורין. אני סתם ביישן.
  • הרבה מגיעים בעקבות תגובות שאני כותב אצל אחרים. מן הסתם זה בזכות דברי החוכמה, כמעיין וכו'. אגב, אני מגיב לפעמים באתרים שאינם בלוגים (טוב, אני מודה שאני מגיב בלמהנט לפעמים) אבל אף פעם לא בכינוי הזה ובלי לינק. לפעמים אני תוהה מה יקרה פה אם שיטפון של המון טוקבקיסטים מוסתים יגיע לכאן בטעות.
  • האתר עומד כרגע על 52% בקשות מפיירפוקס, שזה יפה. 87% מווינדוס, שזה הגיוני. אבל מי אלה ה-1.2% שניגשים לפה עם אופרה מיני?!

ולסיום עדכון משמח – אחרי מסכת עניינים לא נעימים, יש רך נולד ובריא, בעזרת השם ישתבח שמה. הברית בקרוב.

200 קלוריות

גמני תמיד בדיאטה. הדף הזה מציג תמונות של מגוון מאכלים במנות בגדלים שונים – אבל כל מנה מצולמת היא בת בדיוק 200 קלוריות. דוגמאות: 588 גרם ברוקולי הם 200 קלוריות, או 66 גרם נקניקיה, או 34 גרם של בייקון מטוגן. מממ, בייקון.

(מקור: בוינגכפול)