סנדויץ' יום הכיפורים

קראתי היום פוסט מאת חנה בית הלחמי, "למה לא לצום ביום כיפור", ואת פוסט התגובה של גלעד סרי-לוי. בית הלחמי יוצאת כנגד החילונים/מסורתיים/שאר דתיים-למחצה, שלמרות שאינם מקיימים מצוות באופן כללי, צמים ביום כיפור, וזוהי, לטענתה, צביעות. אני מסכים איתה. עונה לה סרי-לוי כי אמונה דתית אינה שחור ולבן בלבד, ואין זה מקומה לקבוע לאנשים אלו מצוות לקיים וכיצד לחוות את אמונתם; עוד הוא אומר כי טיעוניה מתנשאים. אני מסכים איתו.

ובכל זאת, אני לא מסכים עם שניהם. ראשית עם חנה בית הלחמי: אמונה דתית היא פעמים רבות צבועה ותמיד חסרת היגיון פנימי. אמונה היא דבר שמבחינה לוגית קורס על עצמו על כל צעד ושעל; נימוקי התאולוגים, מאוגוסטינוס ועד ימינו, משכנעים הרבה פחות מנימוקי הנגד. זוהי גם הסיבה שזוהי "אמונה" ולא "לוגיקה": היא אינה מונעת מעובדות או מהיגיון. תאורים בדבר מופרכותה של אמונה דתית יש הרבה, והם הגיוניים להפליא. אך המרחק ביניהם ובין מאמרה של בית הלחמי הוא רב, רב מאוד.

אני חולק על חנה בית הלחמי בתחומים רבים, אבל לא זה העיקר כאן. כאשר היא כותבת מאמר המסביר את עמדתה, היא נוהגת לצאת מתוך הנחה שעמדתה צודקת, ומי שלא מסכים כנראה עבר אינדוקטרינציה. במקום לנמק את טיעוניה – ונימוקים טובים יש הרבה – היא עוסקת בבוז למי שלא מסכים איתה. לא רק שזה לא עוזר, אלא זה גורם לסלידה של הקורא ומחריף את הקיטוב. התוצאה היא שהיא לא משכנעת איש, והמאמר מועיל רק להתנשאות ולניפוח האגו.

גלעד סרי-לוי עונה לה באפולוגטיות והתבכיינות כה אומללה, עד שהגשתי חוסר נוחות לקרוא את דבריו. הוא פותח בסתירה של כמה נקודות במאמר של בית הלחמי, בהחלט בצדק – הטקסט שלה, כאמור, חלש למדי מבחינה לוגית. אבל ההמשך –

אני יכול רק לספר לך שהיו כופרים ותיקים מהם, ומוצלחים מהם. פעם, בתחילת תקופת הנאורות חשבו שעוד מעט כולם יבינו וינטשו את הדת. "תיזת החילון" קראו לזה.  לצערם, זה לא קרה. הדת ממשיכה ומתחזקת. בארצות הברית, המדינה הדתית הגדולה בעולם, לא יכול להבחר נשיא שאין אלוהים בחייו. גם ברוסיה, עשרות שנים של חינוך אתיאיסטי חלפו להן, והכנסיות שוב מלאות. ולא דיברנו על עלית האיסלאם. ככה זה, אין מה לעשות. אלוהים פופולארי יותר משפינוזה, וישו יותר פופולארי מהביטלס.

לא הבנתי מה זה אמור להוכיח – שהאנושות היא בלתי רציונלית? שהיא ממשיכה לדבוק בצורך האינפנטילי בחבר דימיוני, שיושב על ענן ומשגיח עלינו מלמעלה? הוא הרי הורס את הטיעון של עצמו: אם המספרים הגדולים הם הצודקים, הרי שהנצרות היא הדת הנכונה. ישו הרבה יותר פופולרי ממשה, ואפילו יותר ממוחמד. ארצות הברית היא הדוגמה שלו? כן, הם בוחרים רק אנשים דתיים, ואצלם "אתאיסט" הוא יותר גרוע מ-"טרוריסט". אלה האנשים שבחרו את ג'ורג' וו. בוש – פעמיים. הוא גם מתעלם מההפניה לקרוא את ספרו האחרון של דוקינס, למרות שהספר דן בטיעונים תאולוגיים: החל במסורתיים וכלה בטיעונים מודרניים, מנומקים היטב, שנוסחו על ידי פילוסופים בני זמננו המודעים לאתיאזם ולטיעוניו. במקום זה הוא אומר – אל תציעו לי ספרים, יש לי ספרים משלי.

בהמשך סוטה סרי-לוי למחוזות המיסטיקה:

…להבין את המורכבות שיש בעולם ה"מסורתי". כזה המנהל דו שיח מורכב עם האל ועם מקומו בחיי הפרט. אנשים רבים מאמינים בכח טרנסצנדנטי, אך אינם שלמים לגמרי עם מה שמכונה "מצוות מעשיות"…

כלומר – אנשים שנוח להם שיש למי להתפלל, אבל לא הגיוני בעיניהם שיצוו עליהם לעשות משהו. אם רק היה מאחורי זה משהו מעבר למוח האנושי, שעושה רציונליזציה למה שנוח להאמין בו.

יש אתאיסטים שנהנים להפשיט טיעונים דתיים למערומיהם. אני מסתייג מזה. הבעיה העיקרית שלי עם תשובתו של סרי-לוי היא האכזבה: סוציולוג ואנתרופולוג שמתכחש לנטיה האוטומטית של האנושות להאמין? האם הוא לא מודע לכתות-המטען? לפגאניות? או שאמונתו הדתית מונעת ממנו להבין את הקשר בין אמונות "פרימיטיביות" ובין הדת "הנאורה" של ימינו?

אז אחרי שהסתכסכתי עם שני הצדדים והרגזתי את כל העולם, אני נשאר בתסכולי: הויכוח כאן רדוד ועקר. בית הלחמי מתחילה בעמדה הרציונלית ומעטרת אותה באי-רציונליות, פילוג ושנאה. סרי-לוי מנסה למצוא טיעונים הגיוניים לטובת עמדתו המיסטית והאי-רציונלית. כל צד בטוח בצדקתו ומתבצר בעמדתו. דווקא לנוכח המצב הזה אני מוצא את ספרו של דוקינס "יש אלוהים?" מתון והגיוני: הוא לא חושש מהתמודדות לוגית עם גדולי התאולוגים. הוא לא חושך שבטו מהאמונה (ובמיוחד מהדת הממוסדת), אך הוא לא עושה זאת באמצעות בוז ופופוליזם, אלא נסמך על מדע והיגיון. ייטב לשני הצדדים אם יאמצו משהו מגישתו.

18 תגובות בנושא “סנדויץ' יום הכיפורים”

  1. דיון לוגי על אמונה ודוקטורינות דתיות? קשה לי לראות את זה קורה, לכל אחד יש מעורבות רגשית ואישית ואיכשהו תמיד נופלים לטיעונים שטחיים.

    שניהם נותנים בדיוק את התשובות הרדודות שהייתי מקבלת בתיכון כשהעזתי לשאול ולפקפק. כמה מאכזב..

  2. אני חושב שניפחת כאן פסקה אחת של גלעד מעבר לכל פרופורציה, ובצדק – גם גלעד ניפח את העניין.

    כל הפסקה שאתה מצטט אומרת, בעצם, 'לא קראתי את דוקינס, ואין לי כוונה לקרוא אותו בקרוב, ואני מניח שהוא לא ישנה את דעתי'. שזו אמירה לגיטימית, אבל לא צריך לנפח אותה לשתי פסקאות.

  3. אני מסכים, הטיעונים של שניהם חלשים באופן מדהים. הטענה היחידה של גלעד שהיא תקפה לדעתי היא הטענה בנוגע לעובדה שחב"ל מתייחסת לכל מי שלא מחזיק בדעה שהיא *בדיוק* כשלה כבור/פשיסט/סתם טמבל, אבל האמת שזה לא קשור לעניין עצמו.

    הטיעונים של חב"ל מביישים אותי בתור אתאיסט, המאמרים שלה גורמים נזק עצום לחילוניות ולעמדה האתאיסטית.

    מדהים כמה אלה שמחזיקים בדעות "ליברליות" ו"מתקדמות" (לפחות בעיני עצמם) מצליחים להיות פונדמנטליסטים כמעט כמו הקיצוניים הדתיים שנגדם הם יוצאים.

  4. בסופו של דבר אין לאתאיסט סיבה לנסות להמיר אנשים מאמונה מאלוהים. ככה אני חושב לפחות. אם לאנשים נוח עם האמונה למה למנוע אותה מהם? יותר חשוב שיהיה לנו החופש להאמין או לא להאמין במה שנרצה ולחיות לפי הגישות האלו שלנו. אז אולי אני לא צם ביום כיפור אבל בסופו של דבר גם בתור אתאיסט אפשר להתפעל מהמנהג הזה. החלק המרשים ביותר הוא איך שכולם פוגשים אחד את השני פתאום בחוץ במקום להסתגר בבתים והכבישים ריקים ממכוניות ודברים נראה קצת אחרת. אפשר להפיק מהיום הזה המון גם בלי לבקש סליחה…

  5. מה עם הרעיון להיות חלק ממשהו גדול…

    בתוך כל האינדיבידואליזם המודרני פשוט שכחנו מה זה להיות חלק מ…

    אני צם כי אני חלק מעם שצם. לי זה מספיק טוב.

  6. איך אני אוהבת ויכוחים בנושא הזה. תמיד מאוד מצחיק אותי.

    וזה לא נכון שלאתאיסטים אין סיבה או רצון להמיר אנשים לאתאיזם. זה לא יקח מהם את המנהגים והמסורת – רק את האמונה.

    ריצ'רד דוקינס אמר פעם שצריך להיות אתאיסטים אקטיביים.

    כדי שאנשים לא יתבלבלו כשהם רואים אותי – יש לי על התיק מדבקה גדולה שאומרת "אתאיסט".

  7. Drazick -הבעיה בטיעון שלך היא, שלעצם קיום המצווה כחלק ממשהו יותר גדול ממך אין שום תוכן מוסרי או דתי. הווה אומר זה שאתה מקיים משהו לא אינדבדואלי, אין משמעות הדבר שאתה עושה מעשה מוסרי-גם האנשים שהצטרפו לחמר רוז' בקמבודיה היו חלק ממשהו גדול מהם עצמם. מי שהוא חילוני ולא מקיים מצוות בדרך כלל, לדעתי צריך לשאול את עצמו מה הטעם בצום עצמו כאיזו פונקציה של השתתפות חדפעמית ביהדות המסורתית-זוהי אינה דת חד שנתית.

    רובוסוניה-זה נכון כנראה שצריך להיות אקטיביים, אבל מה שמשתמע מהאקטיביזם הזה(כלומר המרת אנשים להיות לא מאמינים) זה דבר מסוכן ולא רצוי.

  8. אני עוד לא עושה את זה, שלב ראשון הוא הצהרתי. נראה מה יהיה אח"כ.

    וגם, אני לא רוצה שיוותרו על יהדות/אורח חיים/מסורת, רק על האמונה.

    זה אחרת לגמרי.

    אני בטוחה מאוד שלפחות 10% מהאנשים מכל הסקטורים הדתיים הם חסרי אמונה (אולי אפילו לא במודע, פשוט כי לא עצרו לחשוב על זה) אבל הם שם כי הם רגילים, ואורח החיים מוכר להם כבר, וכל הסביבה כזו וכו וכו

  9. שלום לך

    תודה על תגובתך המנומקת לדברי.

    אנסה בכמה מלים להבהיר את מה שלא הצלחתי שם. אני מצטער שראית בדברי "אפולוגטיות אומללה" אזקוף זאת לחוסר יכולתי להבהיר היטב למה התכוונתי.

    עמדתי אינה מיסטית כלל וכלל. טענתי העיקרית היא שהדת והדתיות היא תופעה אנושית רווחת מאד. לא ניתן להתיחס אליה, כפי שעשתה חנה בית הלחמי, כאיזה סוג של פסיכוזה המונית. זו טענה סוציולוגית, לא תיאולוגית.

    לא אמרתי שאין בדעתי לקרוא את ספרו של דוקינס. דווקא קראתי כמה שלו, את זה לא הזדמן לי. מחיתי נגד הגישה המזלזלת, כביכול רק יגישו לי ספר של דוקינס, מיד אשתכנע.

    זה לא רציני. אני מכיר את דעותיו של דוקינס, גם לפני שחנה בית הלחמי שלחה אותי לקרוא במין פטרוניות. גם זו אינה טענה תיאולוגית בדבר נכונותם של דברי דוקינס. רק התיחסות לסגנונה של בית הלחמי.

    גם בציטוט שציטטת מדברי אודות העולם המסורתי, דומני שלא הצלחתי להבהיר את כוונתי. זוהי עובדה סוציולוגית מחקרית ידועה (ואני ממליץ לך לעיין בספר "מערבולת הזהויות") שבישראל ישנה קבוצה לא קטנה של אנשים שזה תוכן אמונתה. אין כאן "מחוזות מיסטיים" אלא תיאור של החברה בישראל.

    חג שמח

  10. תודה על התגובה, היא כנראה הרבה יותר מנומסת ממה שמגיע לי. ממה שאני מצליח להבין, יתכן שראיתי את המאמר שלך כאישי (אולי בגלל ניסוחים), בעוד כוונתך היתה הרבה יותר נייטרלית, וזו הסיבה שפירשתי כמה דברים לא נכון.

    אוסיף רק שאכן עמדותיו של דוקינס ידועות היטב, אבל בספר האחרון הוא סוטה ממנהגו: הוא לא רק עוסק בשאלות המטריאליסטיות של עולמנו, אלא מטפל – כפי שהזכרתי – גם בטענות תאולוגיות ממש. לכן הוא מצדיק קריאה גם למי שמכיר את דעותיו וחושב שהן לא מספקות, וגם למי שלא התעניין עד היום במה שמחוץ לעולם החומרי.

  11. אני שמחה שרשימתי מעוררת דיון כאן ומקומות אחרים. זו מטרתה. תודה על ההתייחסות. אני מסכימה עם חלק מניתוחיך וכנראה שנישאר באי הסכמה לגבי חלק אחר.

    לגבי התגובה של גלעד סרי לוי – היא בעיני אינפנטילית (מלשון enfant) ונקמנית, לא קוהרנטית ולא מתייחסת לשום דבר שאמרתי, אלא לסרטים שרצו לו בראש למיקרא דברי. חבל, זה פספוס של דיון חשוב בתודעה חילונית.

  12. כפי שאמרתי – אין לי שום דבר אישי נגד הגברת חנה בית הלחמי, למרות שהיא סבורה שכל מי שחולק על דעתה הוא אויב האנושות (מלשון mankind, humanity ולא כפי שניתן לסבור בטעות critically, mortally ).

    בענין דוקינס אני ממליץ לך לקרוא את ביקורתו של אריק גלסנר – כאן – http://www.odyssey.org.il/pdf/אריק%20גלסנר-ביקורת%20ספר.pdf

  13. הקובץ שהפנית אליו חלקי, אבל קראת את 4 העמודים הכלולים בו. ההתרשמות שלי היא שהביקורת מתפתלת מאוד, עוסקת בעיקר במה שאין בספר במקום במה שיש בו, ויותר מדי בעניינים פוסט מודרניסטים ובנרטיב במקום בעובדות. אבולוציה היא עובדה ולא נרטיב. זה דבר שעומד ביסוד כל דבר שדוקינס, כאיש מדעי הטבע, אומר או כותב; ופעמים רבות מדי אני נוכח שזה דבר שאנשי מדעי הרוח מסרבים להכיר בו. אולי אני עסוק יותר מדי במתמטיקה, אבל קשה לי לעכל את התפיסות האלה, שעובדות הן משניות עבורן.

    וברמה שונה של הדברים – יש אמת בטענה שהספר של דוקינס משכנע את המשוכנעים. ודאי שמי שיש לו דעה מוצקה הפוכה, לא יתרשם מדבריו של דוקינס. אבל פסילה כפי שמתבטאת בביקורת נראית לי כמניפסט אנטי מדעי (וראה כותרת המאמר) שאינני מוכן לקבל.

  14. מה שבאמת יהרוג את כולנו זה השילוב בין מדע מודרני לדת. גם אם נעזוב לרגע את פצצות האטום ושאר הנשקים להשמדה המונית בידיהם של אנשים שמחזיקים בדע שאסור להתפשר כי זה מהווה כפירה באלוהים שלהם- אותי הרבה יותר מטרידה המצווה של "פרו ורבו".

    אוכלוסיית העולם מתפוצצץ. ממליארד איש לכמעט שבע במאה שנים. זה קורה אך ורק בגלל השילוב בין אנטיביוטיקה לבין התרבות בקצב לא ראלי לעולם שיש בו אנטיביוטיקה.

    אבל כששואלים את השאלה- מי מתרבה? רואים שאלה דווקא הדתיים. אירופה החילונית נמצאת בגידול שלילי, וגם חילונים בארץ לא דוגלים בשמפחה גדולה מארבעה ילדים לכל היותר.

    מי שמתרבה זה רק הדוסים- מכל הדתות, שמוכנים לקחת תרופות, אבל לא מבינים שזה מצריך גם שינוי התנהגותי.

    ההתחממות הגלובאלית היא תוצאה ישירה של ניצול יתר של משאבים מוגבלים לצורך קיומם של יותר מדי אנשים. הפתרון הוא לא להרוג אחד את השני- אלא להשתמש באמצעי מניעה.

    אבל הדת אף פעם לא תיתן לזה לקרות. חבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *