המבורגרים מהגיהנום

כולם יודעים שיש מגפה של השמנת יתר וסוכרת בעולם המערבי. כולם גם יודעים מי גרם לזה: מקדונלד'ס. אפילו יש סרט תיעודי שמוכיח את זה: Super Size Me של מורגן ספרלוק, שזכה להצלחה קופתית, ביקורות משבחות, פרסים וגם מועמדות לאוסקר. כולם יודעים שמזון מהיר הוא גרוע, לא בריא, גורם למחלות ולהוצאה עצומה של מערכות הבריאות. מכאן קצרה הדרך להשוואה של מזון כזה לסיגריות, ולדרישה (הגיונית, לפי קו המחשבה הזה) להגביל את הפרסום של רשתות המזון המהיר, ואולי לאסור על מכירה של מזון כזה לילדים, או אפילו לגמרי.

הנה לדוגמה הפוסט של שחר שילוח, "המבורגר במאפרה". הפוסט מחבר, בצורה אוטומטית ממש ובלי כל צורך בהוכחות, בין מקדונלד'ס ובין השמנת יתר של האוכלוסיה, סכרת, התמכרות – וגם, כמובן, ההשוואה הבלתי נמנעת לסיגריות. היא גם מכניסה לשם צבעי מאכל (מה הקשר לעניין הזה? לא חשוב, "כולם יודעים" שצבעי מאכל זה לא בריא), וגם איזו תאוריית קונספירציה קטנה: מקדולנד'ס קונה חומרי גלם מאימפריות-רשע כמו תנובה ושטראוס, ענקים כלכליים ששולטים על הכנסת, בתי המשפט והתקשורת, והם לא יתנו ידם להגבלות על מכירה ופרסום של מזון מהיר.

עכשיו נעבור לחלק המשעמם: ריאליטי צ'ק. נתחיל בסרטו הידוע של מורגן ספרלוק. בסרט, ספרלוק טוען שאכל רק במקדונלד'ס במשך חודש שלם, הגדיל את הארוחות רק כשהציעו לו, ואכל את כל המנות בתפריט. כמו כן, הוא אומר, הדיאטה הזו הסתכמה בכ-5,000 קלוריות ליום בממוצע. בסרט התיעודי "שמנצ'יק" (Fat Head), שאפשר לראות באתר של יס דוקו בוואלה בחינם (וגם מומלץ, כי הוא מבדר ומחכים למדי), רואים שהסיפור של ספרלוק פשוט לא הגיוני. עם התפריט שהוא טוען שאכל קשה מאוד להגיע ל-5,000 קלוריות אפילו ביום הגרוע ביותר – כולל קינוחים והגדלת ארוחה ובחירה במנות המשמינות ביותר בתפריט. אם זה כך ביום הכי גרוע, איך אפשר להגיע ל-5,000 קלוריות בממוצע? הבעיה היא, שספרלוק מסרב לפרסם את היומן בו כתב כל יום מה אכל, ומתחמק מלתת תשובות.

יתר על כן, רבים ניסו לשחזר את ניסוי-מקדולד'ס של ספרלוק כדי לראות אם התופעות שתוארו בסרט אכן מתרחשות. בניסוי שנערך באוניברסיטת לינקפינג בשוודיה, המשתתפים צרכו אפילו יותר – 6,000 קלוריות ליום, רובן משומן רווי – אך למרות עליה מובנת במשקל, לא נצפו שם התופעות האחרות שספרלוק טוען שהיו, כמו שינויים קיצוניים במצבי רוח ותוצאות גרועות בבדיקות תפקודי כבד. למעשה, עורך המחקר משער שאם אכן סבל ספרלוק מהתופעות האלה, הן עשויות להיגרם דווקא מהתזונה הצמחונית לחלוטין והדלה מאוד בקלוריות, לה היה רגיל לפני שעבר לאכול רק במקדונלד'ס.

יש עוד: המדדים הסטטיסטיים המשמשים להגדרת פלחי אוכלוסיה כבעלי משקל עודף (overweight) שמנים (obese) ושמנים מאוד (morbidly obese) הם רק מה שהם – סטטיסטיים. מדד BMI, הכל כך פופולרי, מתעלם לחלוטין מרמת הכושר, אחוז השומן בגוף ומשקל השרירים. רואים את זה בקלות אצל ספורטאים: הם שוקלים הרבה, בגלל מסת השריר, ולכן מוגדרים – סטטיסטית – כשמנים, למרות שהם כמובן בכלל לא; ואם תנסו להעביר אותם לדיאטה דלה בקלוריות הם יתמוטטו. מחקרים רבים מראים את חולשתו של המדד הזה: מחקר מ-2005 מראה כי אנשים שסווגו "בעלי משקל עודף" מתו בשיעורים נמוכים באופן משמעותי (בתקופת הניסוי כמובן. בסוף כולם מתים) יחסית לאנשים בעלי משקל שסווג "נורמלי" או "משקל נמוך". ויש גם ניתוח של 40 מחקרים, המקיפים כרבע מיליון משתתפים, המראה כי חולי לב במשקל "נורמלי" נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות מאשר חולים בעלי "משקל יתר" לפי מדד BMI.

הסרט Fat Head מציג מידע רב נוסף, עד כדי התקפה ישירה על מה שלימדו אותנו תמיד: שומן זה רע, וצריך להפחית צריכת בשר לטובת ירקות ופחמימות – וטוען שיתכן ודווקא העצה הזו, ש"נראית הגיונית", היא שגורמת לבעיות הבריאות ולהשמנה. הוא מפריך כמה מיתוסים בנושא כולסטרול, והקשר בין מה שאנו אוכלים לרמתו בדם. אבל השורה התחתונה היא זו: אין קשר אוטומטי בין מה שאוכלים ובין השמנה וסוכרת; אין קשר אוטומטי בין מזון מהיר ומחלות; המציאות, כמו תמיד, מורכבת הרבה יותר, ולפעמים מה ש"כולם יודעים" שונה מאוד מהמציאות המדעית והרפואית.

בעיני, תליית כל האשמה ברשתות המזון המהיר היא סוג של הסרת אחריות. אני לא אשם בזה שאני שמן, זה מקדונלד'ס ופיצה האט ו-KFC. אם רק הם היו מפסיקים לפרסם כל כך הרבה, כבר מזמן הייתי יורד במשקל והופך לרץ מרתון חטוב. צריך לאסור אותם בחוק! זה כמו סיגריות! אין כמו רציונליזציה. אבל האמת היא שאם במקום לראות פרסומות יוצאים להליכה של שעה, הבריאות משתפרת מאוד, גם בלי לשנות כלום בהרגלי האכילה, ואת זה אני אומר מנסיון אישי.

כל זה לא בא לומר שמזון מהיר הוא טוב לבריאות. הוא לא. יש בו באמת הרבה מלח ושומן וסוכר, ותמיד עדיף מזון שבישלתם בעצמכם. אבל לתלות בו את האשם לכל תחלואינו ובעיותנו, זו סתם מציאת שעיר לעזאזל, פתרון קל ופופוליסטי שאין מאחוריו דבר.

13 תגובות בנושא “המבורגרים מהגיהנום”

  1. מילים כדורבנות! נמאס כבר לשמוע על אנשים מסכנים שבסה"כ התכוונו לאכול סלט, אבל הפרסומות המהפנטות של רשתות המזון המהיר פשוט שטפו להם את המוח. אנחנו אחראים למה שאנחנו מכניסים לגוף, ולא אף אחד אחר.
    אני חייבת להודות שדווקא האמנתי לכל מילה של מורגן ספרלוק, ולכן אני מאוד שמחה לשמוע שהמצב לא בדיוק כך (עקב חיבתי העזה לביג מק).
    אין ספק שהשמנת יתר היא בעיה רצינית, אבל גם אין ספק שהפחד משומן הפך לבעיה לא פחות חמורה. אפילו ב"יורדים בגדול", המשתתפים מדברים על רצונם להיות "בריאים יותר", במקום "רזים יותר", כלומר ששומן=מחלה. אבל מה לעשות שיש בינינו אנשים שלא נועדו להיות שדופים?

  2. נפלא וכתוב נפלא.
    כמו בדרך כלל כשאני קוראת פוסטים מאת שחר שילוח, שטחיות הטיעון והצדקנות הכעיסו אותי מאד. חסכת לי את הצורך לכתוב פוסט תגובה כזה, כנראה ביותר ידענות ורהיטות ממה שהייתי מצליחה לגייס. אני בעד סגנון חיים ותזונה מאוזן,ומשתדלת לסגל לעצמי אחד כזה, אבל מכאן ועד לתיאוריות קונספירציה סטליניסטיות-למחצה, הדרך ארוכה ומפותלת.

  3. פאסט פוד בסגנון מקדונלד'ס זה חרא. אם יש לך קצת מודעות לגוף שלך אתה מרגיש כמה זה רע ברגע שזה נכנס.

    אחריות אישית היא מהותית והיא הבסיס היחיד שיכול באמת להביא לתזונה נכונה. אבל, אחריות חברתית היא חשובה לא פחות. אפשר גם לדבר בשפת האינטרסים. יש לנו אינטרס לא מבוטל להעלות את רמת הבריאות של האוכלוסיה בפעילות מרוכזת ולאו דווקא בהסתמכות על האחריות האישית של הפרטים.

    הפרסום עובד גם על ילדים. וגם על הורים. כשמקדונלד'ס צובעים את עצמם בירוק ויוצאים בפרסומות של "זה הדבר הכי טוב לתת לילד שלך", אז עברנו את הגבול. פרסומות כאלה, מבחינתי, הן כבר פשע.

    כמובן שאין פה קונספירציה. כמו כל הרקבון הקפיטליסטי מדובר בתהליך של קלקול מתמשך והולך שמתפשט ומסתנן ומקרנף אט אט את כל הנוגע בו.

    לא, האשמה לא תלויה כולה ברשתות המזון המהיר. האשמה היא שלנו. אנחנו אפשרנו להן לקלקל אותנו. ואחת הדרכים להתחיל להאבק היא להגביל את צעדיהן של הרשתות שהפכו למפלצות ענק כלכליות.

    המכור הולך למוסד גמילה כי הוא זקוק לגורם חיצוני שיגביל אותו וייסמן לו גבולות.
    אנחנו, כחברה, צריכים להתחיל לסמן מחדש את הגבולות שלנו.

  4. מרגוליס – נדמה לי שבזבתי פוסט ארוך למדי בנסיון להגיד ההיפך ממה שכתבת. אתה מייחס למזון מהיר סגולות מאגיות ומרושעות ממש: מרגישים רע ברגע שזה נכנס, הפרסומות שלהם הן פשע, אפשרנו להן לקלקל אותנו. אבל המזון המהיר נולד כתוצאה מאורח החיים המערבי, ולא להיפך. להורים חסרי האחריות של ימינו נוח להפקיר את ילדיהם מול הטלויזיה לשעות ארוכות כל יום – הם סופגים שם הרבה טמטום, והפרסומות למקדונלד'ס הן ממש לא הדבר הכי גרוע; ונוח להם גם לתת לילד 30 שקל ולשלוח אותו לקניון לאכול במקום לבשל ארוחה. זה מקור הבעיה, ואני איתן בדעתי שהנסיון להעביר את האשמה למישהו אחר כמוהו כהתנערות מאחריות.

  5. אני מסכים לגמרי שהבעיה היא אורח החיים המערבי ומקדונלד'ס הוא רק סימפטום. אני לא מייחס פה שום סגולות מאגיות. חרא זה לא מאגי, אם כבר זה מגעיל. אתה רוצה לתקוף את התרבות המערבית כולה? סבבה. אני האחרון שיתנגד. אבל למה לנקות בתהליך גורם מזהם כמו אוכל מהיר? חלק מהאחריות היא גם להלחם בסימפטומים. הניקוי הוא רב שלבי ורב ממדי. צריך להבין את התהליכים והמרחב החברתי, אבל יש מקום גם לטיפול נקודתי. הם לא סותרים זה את זה. אז אני מסכים שלא צריך רק להלחם במזון המהיר. אם הופכים את המאבק הזה למאבק היחיד זו אכן התחמקות. אבל במסגרת ראיה כוללת של הכישלונות של החברה המערבית, אפשר לטפל גם בגורמים מסריחים (תרתי משמע) כמו מקדונלד'ס.

  6. וואו – פוסט חדש… איפה החמור הלבן?
    מסכים עם כל מילה. מי פתח את הדלת לכל האיסורים האלה שבסוף יהפכו אותנו למדינת הלכה? (לאו דווקא הלכה יהודית – הלכה חוקית – מה אסור לאכול, אסור ללבוש, אסור לפרסם) וכל זה כדי "לגן עלינו מעצמינו"? נו באמת…

  7. הסרט של ספרלוק הוא דמגוגי מראשיתו – הלא אף אחד לא צורך את כל ארוחותיו במקדונלדס, 3 פעמים ביום, 7 ימים בשבוע, וכולן מוגדלות.

    ג'אנק פוד אינו הרוע המוחלט. יש גם סוגי אוכל מהיר טובים יותר (או יותר נכון, רעים פחות). הכל שאלה של מידה, ואורח חיים בכללותו (למשל, פעילות גופנית). אלא שבמקום להתעמק בדקויות או בשינוי הרגלי חיים עצמי, קל להאשים את התאגידים והפרסום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *