משחק האחוזים של web 2.0

יובל דרור (המשמש גם כיו"ר הקונצרן) כותב על נתונים סטטיסטיים מאתרי web 2.0. גם רויטרס ו-The Inquirer בלעו את הסיפור הזה. הנתונים מראים כאילו השיתוף באתרים כאלה נמוך בהרבה ממה שחושבים, ולמעשה הם נדונים לכיליון ברגע שגל ההתלהבות מהם יחלוף. אני פחות מתרשם מהנתונים האלה, והנה הסבר (מלאכותי לחלוטין, אך יש בו גרעין של אמת) מדוע.

לפי הנתון, 0.2% מהביקורים באתר שיתוף התמונות פליקר נועדו להעלאת תמונות. לכאורה, נתון נמוך ביותר; האמנם? הבה נראה.

יהי אתר שיתוף תמונות פיקטיבי בשם "פליצר". באתר יש 1000 חברים וכל אחד מהם מעלה 100 תמונות, סך הכל מאה אלף תמונות באתר. כל אחד מהחברים הוא חסר חיים לחלוטין, והוא יושב ומסתכל על כל התמונות שהעלו כל החברים האחרים באתר; סה"כ, כל חבר מסתכל על 99,900 תמונות.

מה קיבלנו? כל החברים ביחד יצרו 9,990,000 צפיות, ו-100,000 העלאות. לכאורה, זה שיתוף של 100%, אבל לפי החישוב שנעשה במחקר, זה רק 1%… למעשה, הדרך היחידה להגיע למאה אחוז היא שכולם יעלו תמונות, ואף אחד לא יצפה באף תמונה. ואם אף אחד לא רואה, איזה מין שיתוף זה?

אם ניקח את הנתון של 1% כמקסימום שאפשר להגיע אליו באתר כמו "פליצר", הרי שנתון של 0.2% הוא לא רע בכלל. ויקיפדיה, לעומת זאת, מראה אחוז שיתוף של למעלה מ-4% – וזאת מפני שערכים משתנים שוב ושוב, מתעדכנים, מתפצלים ומתאחדים; מדובר בתהליך שונה לחלוטין מזה שמתרחש באתר שיתוף תמונות או וידאו. לפי דעתי, ככל שחוקרים לעומק את הנתונים שסופקו במחקר הזה, הם הולכים ומאבדים משמעות. הם פשוט לא נותנים כאן את המספרים הרלוונטיים.

הנסיון לכמת את השיתוף באמצעות נתונים כה שטחיים הוא… איך לומר… אידיוטי. אנשים חוזרים לפליקר ול-YouTube לפעמים כדי לראות את אותה התמונה או את אותו הסרטון שוב ושוב; או כדי לנהל את החשבון שלהם; או כדי להשתתף בדיון, בתגובות לתמונה או סרטון, או בפורום. וזה בדיוק הביטוי לקהילות הגולשים שנוצרות באתרי web 2.0, לא רק הורדות והעלאות של תמונות. אבל בסך הכל, אין סיבה להיות מופתעים – הרי מדובר כאן באנשי שיווק, שהדחף הכפייתי שלהם למכור לא נבלם אפילו כשהם לא מבינים על מה הם מדברים.

20 תגובות בנושא “משחק האחוזים של web 2.0”

  1. המממ שניכם מתעלמים מהדבר החשוב ביותר. מה יוצא לי מהאתר שלכם? שיתוף תמונות? אוקיי, בואו נאמא שמספיק לי להרשם לאתר אחד, להעלות את הביוגרפיה שלי, התמונות שלי, של אשתי, של אמא שלי, של החתול שלי…רוצים עוד?

    סבבה, העליתי. נו מה עכשיו? כל יום אני אכנס לראות מה קורה?

    נו באמת…

    האתרים האלו מזכירים לי את DIGG והחגיגות הגדולות שלו על "מיליון גולשים רשומים".

    איך מגיעים למיליון? פשוט מאד. נותנים לבלוגרים לכתוב על האתר שלכם כמה הוא מבריק ומעודד גלישה אליכם, ואז כשאתם צוברים תאוצה וכל העולם ואחותו מדברים עליכם, עושים דבר מאד פשוט. חוסמים יוזרים. מה עושה אותו יוזר? נכון, פותח חשבון חדש. ושוב פותח ושוב פותח ושוב פותח.

    חברה – השורה האחרונה: אתר שאין לו שום ערך מוסף לגולשים לא ייהנה זמן רב מתהודה.

  2. אבי: לא הבנתי מה הקשר של תגובתך המלומדת לנושא הפוסט. ממש לא אכפת לי כמה גולשים רשומים בפליקר, אכפת לי שיש שם 120 מליון תמונות, ותמיד אפשר למצוא שם משהו יפה לראות (נסה כאן). אני מעלה את התמונות שלי כדי שאוכל להראות אותן לאנשים אחרים. לפעמים משאירים אצלי הערות, לפעמים לא. העובדה היא שיש שם מאות קהילות פעילות סביב כל מיני נושאים, ויש שם המון צלמים מעולים.

    ולגבי דיג – כבר הרבה זמן אני טוען שזה בלון אויר חם.

    אגב: התגובה שלך זוהתה כספאם על ידי אקיזמט, ונדמה לי שאתה יודע למה.

  3. אחלה פוסט, הניתוח מעניין, ומה שמשתמע זה בעיקר שאין לנו בעצם עדיין דרך טובה לכמת הצלחה של אתר קהילתי, או אפילו בלוג לצורך העניין. הייתי מרחיב אבל מאוחר והסיבה העיקרית לטקבוק היא הרצון לראות את האייקון של השועל ליד השם שלי.

  4. ניתוח מעניין והגיוני.

    מעניין שכל כתבי הטכנולוגיה המענינים אוכלים את הסיפור הזה.

    (אני צריך גם להגיב מהבית על מנת שיהיה גם אייקון של אובונטו)

  5. מה ז'תומרת האייקון של השועל ליד השם.

    מותקן פה בבלוג תוסף שמסמן באיזה דפדפן השתמש המגיב?

    ואף אחד חוץ ממני לא משתמש באקספלור?

    וזה לא עיוות של הסטטיסטיקה?

  6. כן, מותקן כאן תוסף שמראה באיזה דפדפן המגיב השתמש, ונותן כל מיני סטטיסטיקות. קוראים לו FireStats, ראה אייקון בתחתית כל עמוד.

    אני לא רואה איך זה עיוות של הסטטיסטיקה – זה רק משקף את המציאות.

    נכון לרגע זה יש 45% משתמשי פיירפוקס, 35% אקספלורר.

    ואפרופו – עלייה מרשימה למשתמשי לינוקס בזמן האחרון – כרגע 16%! הרבה יותר מ-3% משתמשי מק.

  7. אני רוצה למחות (נדמה לי שכבר מחיתי על זה פה בעבר).

    התוסף מראה אקספלורר גם ליד משתמשי מקסטון.

  8. מקסטון = אקספלורר = מקסטון = אקספלורר. ההבדלים הם קוסמטיים. והכי חשוב, מקסטון שולח את אותו ID string (למרות שאפשר לשנות) – ולכן הוא יזוהה בכל מקום כאקספלורר.

  9. והנה תגובה מהבית גם מערכת ההפעלה שונה.

    בכל נראה לי שמי שקורא בלוגים ומגיב בבלוגים משתמש הרבה יותר בשועל.

  10. עושה רושם שזה מאוד תלוי בקהל הקוראים. יש אצלי פוסטים טכניים, וזה מושך אנשים טכניים, שברובם משתמשים בפיירפוקס. בלוגים בלתי טכנולוגיים לחלוטין מושכים קהל אחר, והוא ברובו תקוע במלכודת של אקספלורר.

  11. אתה עושה לי חשק לעבור לפיירפוקס. הבעיה היא שאני קצת עצלנית ואין לי חשק להתרגל לדפדפן שונה. אולי אני אתקין אותו ואנסה להתרגל אליו במקביל… המממ.

  12. אחלה פוסט, אהבתי את שורת המחץ בסוף. חלק גדול מעיתוני הטכנולוגיה האונליינים המסורתיים איבדו מזמן את הקרדיבליות שלהם בכל הקשור לסיקור מעמיק של הרשת – הם מפספסים את העיקר ומחפשים סנסציות מכלום. ארינגטון מתכתש איתם על זה בכל הזדמנות שיש לו (לא שהוא הצדיק המושלם).

    הערה קטנה לגבי מקסטון – נכון שטכנית זה IE ויש אותו זיהוי, אבל למשתמשי מקסטון כן חשוב להראות שהם לא משתמשי IE, אלא מקסטון. כך שמבחינה ססטיסטית זה לא משנה, אבל מבחינת מערוף לקוראים והמגיבים זה כן – ויש לכך יותר משקל דומני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *