לקחי הרובוטריקים

הלכתי לראות את הסרט. בתור גיק-אייטיז, הייתי חייב. התוצאה לפניכם: מחזה טראגי בשלוש מערכות, שסופו ידוע מראש.

1. לפני

כל פעם מעצבן אותי מחדש, שהזמנת כרטיסים מראש, באינטרנט, בלי מגע יד אדם, עולה לי 4 שקלים יותר. לכאורה, רק 4 שקלים; למעשה, תוספת של יותר מ-10% למחיר. הרי הכרטיסים נמכרים מראש! אין צורך בקופאי! התורים מתקצרים! הקולנוע צריך לעודד את זה! אבל לא, להזמין כרטיס באינטרנט זה "פלא" שצריך לגבות עליו עמלה. מן הסתם, מפעילי המערכת צריכים להתפרנס ממשהו, ובעלי האולמות לא מוכנים לוותר על המחיר המלא. אחר כך מתפלאים שאנשים לא הולכים לקולנוע.

2. בזמן

כשאני משלם 40 שקל על כרטיס קולנוע, ועוד 8 שקלים על בקבוק מים מנרליים (100% יותר מאשר בפיצוציה), אני מצפה לפחות לחווית צפיה נורמלית. אבל קשה לקבל אותה כשאנשים מגיעים באיחור – לא באיחור לתחילת הפרסומות, באיחור לתחילת הסרט, 20 דקות מאוחר יותר. אפילו על הפרסומות אני כבר לא מדבר – בקושי ראו אותן, כי הן מוקרנות ממקרן ביתי חלש מדי. לידיעת המפרסמים בקולנוע. וזה כבר מובן מאליו שרצפת האולם מלאה פופקורן, בקבוקים ריקים, וכתמים חשודים של חומר דביק. אבל כשהרמקול המרכזי, זה שמאחורי המסך, מרעיד את הבד עד כדי עיוות התמונה – זה משהו שאני מצפה מחובבנים, לא ממקום שמרשה לעצמו לקחת כל כך הרבה כסף. ולהשלמת החוויה, משהו מאחורי המסך גרם לבליטה בבד, אז המסך אפילו לא היה ישר. אחר כך מתפלאים שאנשים לא הולכים לקולנוע.

3. אחרי

הסרט נוראי. מטופש כמו שרק אמריקאים יודעים. מלא וגדוש קלישאות קולנועיות ואחרות, דיאלוגים חובבניים וצפויים, טכנו-בולשיט ודמויות שטוחות כאספלט. מייקל ביי, שידוע בשוטים קצרים עד כדי כאב ראש, הוסיף הפעם גם רעידות מצלמה להגברת "האותנטיות", וצילומים בקלוזאפים מוגזמים כדי שהקהל ירגיש בתוך האקשן. אבל התמונה המתקבלת מטושטשת לגמרי, מעיקה על החושים, ובעצם הצופה לא מבין מה קורה בכלל. כל הרובוטים דומים יותר מדי זה לזה, מלאים חלקים קטנים, שאמנם מרשימים מבחינה טכנית, אבל גורמים לכך שקשה יהיה לזהות את ערמת המתכת הזו כדמות. ואם כבר, ג'ון וויט ידוע כמו שמתפתה ללא מעט זבלונים בתמורה לבצע כסף; אבל איך הם שכנעו את ג'ון טורטורו להשתתף?

כאילו זה לא מספיק, וכאילו מעמדו כשובר-קופות-ידוע-מראש לא מספק את תאוות הבצע של האולפנים, הסרט מלא וגדוש פרסום סמוי-אך-לא-כל-כך-סמוי. הפשע הנורא ביותר הוא הפיכת באמבלבי, מאושיות הסדרה המקורית, מחיפושית פולקסווגן לשברולט קמארו. GM שילמו הרבה כסף על העניין הזה. וכאילו הצופים אידיוטים, ההפקה טרחה לשחרר סיפורי מעשיות כאילו הבחירה בשברולט קמארו היתה אמנותית בלבד. אהה. למעשה, כל המכוניות בסרט הן מתוצרת GM, פרט למשאית של אופטימוס פריים. אחר כך נוקיה, שמוזכרת בשם ממש, ואפילו טורחים לציין שהחברה מפינלנד. עוד? הסרט מלא טלפונים של סיסקו, עם לוגו החברה בגדול. כל החיפושים באינטרנט – ביאהו. איביי מוזכר בסרט ללא הרף. בלתי נסבל ממש. אחר כך מתפלאים שאנשים לא הולכים לקולנוע.

אפילוג

ב-IMDB הסרט זוכה לציון 8.0 (כרגע). רבותיי, הטבלה משקרת. לטעמי, הסרט לא ראוי לצפיה, ובודאי לא תמורת הסכום השערורייתי שגובה הקולנוע. אבל אפילו בחינם קשה להמליץ עליו – את השעתיים-וחצי האלה אני כבר לא אקבל בחזרה. ואני חושש שהביקור הבא שלי באותו אולם מטונף עם מסך פגום יתרחש לא לפני שהגיהנום יקפא.

ואחר כך מתפלאים שאנשים לא הולכים לקולנוע.

8 תגובות בנושא “לקחי הרובוטריקים”

  1. לגבי הכרטיס – צודק. זה כל כך מעצבן ויקר ולכן אני הולכת פעם ב…

    הקולנוע שלנו דווקא היה שווה, בעיני (יס פלנט).

    ולגבי הסרט – הבעיה היחידה היא שהם ניסו להכניס עלילה ודיאלוגיים נוגעים ללב במקום להתמקד רק באפקטים. סצינות האקשן והסאונד דווקא עשה עלי די רושם וכל המסחרה שנדחפה פנימה (באמת בלי בושה) רק הצחיקה אותי, לא הפריעה. היה נחמד אם כי אכן ראינו טובים מזה.

  2. ה"תוכן השיווקי" בסרטים די מרגיז. זה לא עניין ספציפי לסרט הזה, אלא משהו די גורף, כחלק מהצורך במימון ובתאגידים גדולים שיכולים לספק אותו.

  3. מי שהולך לסרט בקולנוע מחורבן, מגיע עצבני וצמא (כי איזו עוד סיבה יש לקנות מים מינרלים בקיוסק של הקולנוע?), סובל מהפרעות של מאחרים – איך יהנה מסרט שנושאו טראש אייטיז? איך יהנה, בעצם, מסרט?

    הגענו ל"יס פלאנט" שלוש דקות לפני התחלת ההקרנה, שורה 4 באמצע, ומהרגע שהסרט התחיל רחש הקהל נגוז ונשאבתי פנימה, כאשר רק מדי פעם אני מתבונן סביבי ונזכר היכן אני נמצא.

    הסרט הזה, מעצם טבעו, לא יכול לחמוק מהקלישאות העלילתיות והשטיקים של סרט אקשן קייצי המבוסס על סדרת צעצועים מהאייטיז. אבל הוא הצליח לגרום לי להנאה מעבר לדליחות שהובטחה בחוזה הצפייה. קשה לי לשים את האצבע על למה, בדיוק: היה יותר מושקע? משחק טוב? אקשן? קלילות מחד ומקצוענות מאידך?

    לא, ראבק. היה פשוט בית קולנוע בנZונה.

  4. לא באתי עצבני וצמא, אני קונה מים לפני שאני נכנס לסרט של שעתיים וחצי פלוס פרסומות. כמו זו שעשית כרגע ליס פלאנט. אני חושב שזה היה סרט מחורבן, ושמייקל ביי מתדרדר מסרט לסרט. במקום לבנות עלילה קוהרנטית, הוא עסוק בלהפציץ את החושים בתקווה שלא נשים לב איך חוץ מאפקטים אין בסרט כלום.

    לידיעתך: יש לי את סרט הרובוטריקים הקודם, המצויר. לפחות קורה שם משהו! הסרט החדש הוא פשוט אורגיית סחיטת כספים ענקית שנועדה להכנת השטח להמשכון, שיגיע בעוד שנתיים וכבר אושר להפקה. למעשה האולפנים קרובים לאשר את רובוטריקים 3 כבר עכשיו.

  5. אני פשוט מתפלא שלא הבאת מימיה מהבית. או בקבוק – מוכרים שישיה ב-12 שקל בפיצוציה של כיכר שביט וגם במכולת של מוטי ליד, אם כבר אני עושה פרסומות.

    כשכתבתי את התגובה שלי, הכוונה לא היתה לעשות פרסומת לבית הקולנוע: נהנתי מהסרט, וחיפשתי דרך להסביר למה, לעזאזל. כל הביקורת שאני שומע עליו נכונה. עריכת קטעי האקשן תזזיתית ומעצבנת, כך שקשה להבין מה קורה (שלא לדבר על להבדיל בין הרובוטריקים השונים), הסרט נורא ארוך, פרסומות סמויות ומסחרה, יאדה יאדה. אז למה היה לי כיף?

    הפוסט שלך הנחה אותי לחשוב שזה נטו מצב פסיכולוגי: (1) ההחלטה להגיע לסרט היתה ספונטאנית, בילוי לא מתוכנן שאולתר בסוף יום של מצב-רוח דכאוני. (2) שמעתי דברים טובים על הסרט, באינטרנט ומחברים. (3) ידעתי מראש שאני בא לראות טראש ראוותני ואין לי שום סנטימנטים מיוחדים לרובוטריקים. (4) חווית הביקור בקולנוע לא הרגיזה אותי במיוחד, חוץ מאולי שישבנו קרוב מדי.

    כלומר, אם נהנתי, אולי (ורק אולי) זה כי באתי להנות.

    ולידיעתך: רובוטריקים המצוייר (The Movie ע"פ ויקיפדיה, בניגוד ל-Film של מייקל ביי – קלאסיפיקציה שודאי היתה הופכת את מעיו של בילי הבמאי מ-Entourage) היה אחלה סרט, ואהבתי אותו למרות אדישותי לצעצועים ולסדרה המצויירת, ולמרות ש(אם כבר הזכרתי את ויקיפדיה) הוא גם שרת אינטרסים כלכליים והגיון שיווקי קר, גם אם בקנה מידה פחות מזעזע – אחת המטרות שלו היתה לחסל את כל הדמויות שמבוססות על צעצועים ישנים (מודל 84-85), כדי שאפשר יהיה להכניס לסדרה המצויירת המון דמויות חדשות ולדחוף את הילדים לקנות צעצועים חדשים. לזכותו של הסרט ניצבים פסקול אייטיז מופתי וההברקה הליהוקית של אורסון וולס בתפקיד פלנטה מדברת. אני מקבל צמרמורת רק לחשוב עליו אומר משפט שרק בפיו יכול להפוך אלמותי כמו "And Ultra Magnus lives on the Planet of Junk".

  6. אולי סיבה מספר 3 היא המכריעה. אותי מאוד עיצבן שהוא בעצם לא נתן לרובוטריקים עצמם שום תפקיד בסרט חוץ מלהרביץ אחד לשני. בסופו של דבר הדמויות הראשיות הן בן עשרה חרמן ובחורה שהיא גם מהממת וגם חובבת מכונאות רכב – what are the odds of that?

    ובעניין הצעצועים: מרצ'נדייזינג זה לא דבר חדש. לפחות הם קידמו דברים רלוונטיים ולא את יאהו, שמטפסים על הקירות בניסיון לגנוב משתמשים מגוגל.

  7. גם אני הלכתי לסרט בגלל הקאלט האייטיזי אבל עדיין עם אפס ציפיות.

    ולמרות כל זאת הצלחתי להתאכזב.

    עזבו את הקולנוע (עזריאלי) שהתחיל את הקרנת (הפרסומות!) באיחור של חצי שעה, ועזבו את עצם זה שיש יותר מעשרים דקות של פרסומות – הסרט פשוט גרוע. לא ציפינו לסרט עמוק וגם לא לאיכות אבל הבעיה היא שהסרט משעמם!

    כן, למרות האקשן והפוטנציאל הקומי אני פשוט חיכיתי שיגמר. הסרט לא החליט אם הוא על חייזרים, על אקשן מלחמה, על האקרים, רומנטיקה של תיכון, קונספירציה או סתם מחווה לרובוטריקים. הסרט מדלג בין עשרות דמויות שאף אחת מהן לא תורמת כלום לעלילה.

    מ-ש-ע-מ-ם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *