זכיתי בטוטו!!!1

זכיתי בטוטו ואפילו קיבלתי בדואר את הצ'ק הביתה! לא מאמינים? הנה צילום:

הצ\'ק שקיבלתי מהטוטו

אם כן הסכום המופיע הוא ששה שקלים. עמלת הפקדת צ'ק אצל פקיד או במעטפת אל-תור היא ששה שקלים וחצי. מכאן יוצא שזכיתי בסכום של מינוס חמישים אגורות. אם אני אשקיע את הסכום הזה, אוכל בתוך כמה שנים להגיע לסכום של מינוס שקל!

הערה מנהלתית מספר 138

הסקנדל הבלוגוספרי בעיצומו: בלוג התרבות החופשית בוינגבוינג (הידוע גם בכינויו בוינגכפול) מחק מספר רב של פוסטים המזכירים או מקשרים לבלוגרית ויולט בלו, בין היתר בעלת טור בנושאי סקס בסאן פרנסיסקו כרוניקל. את אחד הפוסטים שהוסרו כתבה בלו בעצמה, והשאר הם פרי מקלדתם של חברי המערכת. הפוסטים הוסרו ללא הסבר; ויולט בלו עצמה טוענת שאין לה מושג למה.

בינתיים, קוראי בוינגבוינג (ויש כמה מיליונים כאלה) התחילו להשתולל עם תיאוריות קונספירציה, ספקולציה ואסוציאציה. מחוסר ברירה, פרסמה עורכת הקהילה פוסט ובו היא מסבירה כי היתה החלטת מערכת להוריד את הפוסטים, וכי הם ניסו לעשות זאת בלי לעורר מהומות – וכמובן, נכשלו. ההסבר הקלוש שניתן, מדבר על כך שבלו התנהגה באופן שגרם לאנשי הבלוג לרצות לנתק איתה את הקשר, ושהמחיקה אירעה לפני כשנה; השמועה אומרת שיותר ממאה פוסטים נמחקו, אנשי בוינגבוינג טוענים שהרבה פחות. מעניין גם לראות את התהודה האדירה שהיתה לאירוע השולי-יחסית הזה: עשרות בלוגים כבר דשים בנושא (גם שרון!).

כותרת חודש יולי היא שלוש ערים. משמאל, ניו יורק בצילום מאת Marlith (רשיון CC:By); מימין, בנגקוק בצילום מאת Javier (רשיון CC:By/NC/SA); ובאמצע – שיקגו בצילום מאת Corsi Photo (רשיון CC:By). כותרת החודש הקודם, ערפילית הקלשון, עברה, כרגיל, לגלריה.

הערה מנהלתית מספר 120

השבוע האחרון מתאפיין בתנועה חסרת תקדים בבלוג, גם ב-unique users וגם במספר הדפים הנצפים. למרבה הצער לא מדובר בגולשים הנהנים לקרוא את הפוסטים ואז לדון בהם באמצעות מערכת התגובות, אלא בספאמרים המנסים לשווא למכור ויאגרה. יש גם איזה webcrawler או שניים ששותים את כל הדפים כאילו היו כוס קינלי צונן. אני חוסם מדי פעם כתובת IP טורדנית במיוחד, אבל הן ממילא לא חוזרות על עצמן בדרך כלל.

חוץ מזה, מאז שדרגתי לגרסה 2.3.2 של וורדפרס, לא עובד לי העורך העשיר. כבר עליתי ל-2.3.3, וכבר העליתי את כל הקבצים מחדש, ואין שינוי. אם יש למישהו איזה טיפ, לפני שאני מוחק הכל ומעלה גרסה נקיה, אני אשמח. העורך הישן עובד, אבל יותר כיף עם החדש. הפוסט הנוכחי הוא, אגב, הפוסט ה-100 בבלוג. גרוע מאוד, בהתחשב בזה שבחדשות טכנולוגיה יש כבר 240 פוסטים, והוא קיים רק חצי מהזמן. לנוחותכם, אגב, ווידג'ט-RSS בעמוד הראשי משמאל עם הפוסטים האחרונים משם. *רמז רמז*

כותרת חודש מארס היא לוח אם, וזאת כדי שאוכל להשוויץ במחשב החדש והמהמם שלי, אותו בניתי בזיעת אפי. אני עוד צריך להעלות פוסט המפרט את התלאות שעברתי עד שהחרא הקטן הסכים לעבוד סוף סוף. פשוט אין לי זמן מרוב המשחקים המעולים שעובדים מהר במחשב החדש. הכותרת הקודמת עברה, כרגיל, לגלריה.

הערה מנהלתית מספר 111

קלינגר כותב על הנוקיה N95 כמייצג של שינוי תפיסתי וחברתי: היכולת – לא, ההוצאה מהכוח אל הפועל – לתעד בוידאו ותמונה כל דבר ולחלוק מיידית עם העולם באינטרנט, אתגר בלתי אפשרי לשומרי סוד. לא רק שהגבולות הישנים מאבדים משמעות, יש כאן גם עניין של אובדן-מרצון של הפרטיות, לטובת תופעה תרבותית חדשה. אפשר להעיר כמובן שה-N95 הוא לא הראשון לאפשר זאת, אבל אולי הוא הראשון להיות נפוץ; ושממילא ברור שבטחון שדה משיגים על ידי חינוך לשמירת סוד, ולא על ידי אכיפה; אבל זה הטפל ולא העיקר.

העיקר הוא שבפעם המי-יודע-כמה, הטכנולוגיה מתקדמת הכי מהר, וכופה שינוי חברתי ותרבותי, למרות התנגדות מרה של השמרנים באשר הם. המצאת התותח ביטלה את היתרון של חומות הטירה והביאה בכנפיה את קיצם של ימי הביניים וההבדלה בין אציל ואיכר. הטנק והמטוס של מלחמת העולם הראשונה היכו בהלם את חיל הפרשים, שהיה עד אז גולת הכותרת של כל צבא. הטלפון קרע לגזרים את הטלגרף, המכונית שברה את מטה לחמם של הנפחים המייצרים פרסות-סוסים. גם היום אפשר לראות את המראה העצוב של חנויות הצילום באלנבי, שלא הצליחו להתאים את עצמם לצילום הדיגיטלי – למרות שכיום נמכרות יותר מצלמות מאי-פעם.

תוך שאני מסתכן בחזרה אינסופית על עצמי, מה שמתרחש כיום בתחום המוזיקה הוא בדיוק חזית המהפכה. זה מצער לשמוע שהאמנים לא מקבלים תשלום כי מעתיקים את השירים באינטרנט, אך זכרו את חנויות הצילום: כמעט אף אחד לא צריך היום סרטי-צילום, ובודדים מדפיסים תמונות. מראה החנויות המיותמות עצוב, אבל מה אפשר לעשות? זמנן חלף, כמו זמנן של פרסות הסוסים. גם התקופה העגומה בה ארבע חברות ענק החזיקו את תעשיית המוזיקה העולמית בביצים עומדת לחלוף. אני רוצה שאמן יקבל תגמול על עבודתו, אבל מכירה של תקליטורים, כשלא לגמרי ברור מה נמכר כאן, היא לא הדרך לקבל את התגמול הזה. יש דרכים אחרות לקבל תגמול, והאמנים יודעים את זה. מי שלא יודע את זה הם החליפות, הפונקציונרים בחברת התקליטים שרוצים להבטיח לעצמם משרד ובונוס. אני מפנה את כל מי שמתעניין לסרט Good Copy Bad Copy – סרט מרתק המתעד את המצב הבלתי אפשרי שחברות התקליטים הובילו אותנו אליו, ועל החלופות הנהדרות שמתקיימות כבר היום.

כותרת חודש ינואר היא בהשראת מזג האויר הקריר אך נטול השלג. מה הבנאדם צריך לעשות בשביל לקבל קצת מהלבן הלבן הזה? התמונה היא מאת CaptPiper וברשיון CC: By-NC. הכותרת הקודמת עברה, כרגיל, לגלריה.

האם העתיד מזהיר?

לפני שנה, ב-1 בינואר 2007, העליתי את פוסט הפתיחה של הבלוג הזה. קפיצה למים הקרים (נו… קרירים) של בלוג עצמאי, לקנות דומיין ואירוח בגו דדי כי המחירים בארץ שערורייתיים, להתקין וורדפרס ולהתרגל לנהל שרת בלי שתהיה לי גישה אליו ב-ssh. היה לי קודם לכן בלוג אנגלי ב-Blogger, ולפני כן דף html על תקן בלוג באחד משירותי האירוח החינמיים. עד עכשיו יש בבלוג רק 92 פוסטים בסך הכל. מייד ועדת החקירה תגיש את מסקנותיה.

אז מה היה לנו השנה? התפטרתי בכיף מעבודתי כאיש IT בתחום היוניקס באחת מאימפריות הרשע הנפוצות בהייטק. החברה נמכרה במהלך השנה הקודמת וכל סביבת העבודה הנעימה השתנתה לחלוטין. זה לא שהכל היה גרוע, והיו דברים מסוימים שהשתפרו, אבל בסך הכל המצב הורע. בדרך כלל על דברים כאלה מפצים את העובדים בתוספת שכר כדי שלא יברחו; אצלנו זה לא היה ככה, ולמעלה מ-100 איש עזבו. המנהלים החליטו, כנראה, שיותר זול לגייס חדשים (וזה אולי מרמז על האוירה שהיתה). לא הכל ורוד בהייטק.

אז לקחתי חופש להנאתי, כתבתי בבלוג, וגויסתי על ידי היו"ר הכל יכול לשורות הקונצרן. מצד אחד, כתיבה בבלוג הנקרא ביותר בארץ, מבטיחה תהודה לדעות של הכותב ודיון פורה (לפעמים, לא כולל טרולים). מצד שני, המימדים של הבועית הקטנה המכונה "בלוגוספירה" מתגלים במלוא קוטנם. יש סיפורים שמגיעים לעולם שבחוץ – עניין אותו פדופיל, שהפך לאויב הציבור מספר אחת (ל-15 דקות) וזאת מבלי שביצע אף עבירה; או המקרה האומלל של הפלגיאט של העיתונאי הכלכלי. אבל בסך הכל, יש איזו תחושה של אנשים שיושבים ורוטנים, והשיירה עוברת. אבל כאמור, השיירה עוברת גם אחרי הפגנה של 100,000 איש בכיכר רבין.

טסתי לחו"ל לראשונה (וכתבתי על כך נרחבות). נופי נורבגיה הפסטורליים משמשים אותי היטב עת אני יושב על הכיסא אצל רופאת השיניים שלי. החור הזה מאוד עמוק, אני מקווה שלא נצטרך טיפול שורש. זה מאוד מרגיע. השן הזו, יש סיכוי להציל אותה, אבל כנראה שעדיף לעקור. בעיקר האגם השקט במעבר ההרים שמעל דרך הטרולים. הטיול הזה, מוסיף ישמח לשמוע, עשה אותי מאוד סוציאליסטי, כי בסקנדינביה השיטה כל כך מוצלחת (ישבתי וקראתי ועשיתי מחקר, זה לא מגיע רק מלראות פיורדים). גביית מיסים כזו מוצדקת, אם מה שמשיגים זו מדינה כזו. כמה חבל שבארץ זה לא יקרה לעולם; יותר מיסים פירושם יותר כסף שיזרום למקורבים לצלחת.

אחר כך עלה בי רעיון מטופש, כאילו אפשר לעבוד בלהיות בלוגר. בארה"ב יש אנשים שעושים את זה. אבל בישראל, כאמור, הבלוגוספירה קטנה מאוד. רוב האנשים, עולמם כנראה מוגבל ל-Ynet וג'ימייל. ופורנו, כמובן. ואם אין כניסות, אין כסף. מה לעשות. יש לא מעט מנויי RSS, וגם זה הישג, אבל אין קליקים על הפרסומות. מזל שיש לי חסכונות מהימים הטובים.

משום מה יצא לי פוסט עגום, אבל מבחינתי אין מה להתלונן על 2007. עשיתי דברים שאני אוהב, ומה עוד אפשר לבקש?

שתהיה לכם שנה טובה. ולא על פי קריטריונים מוגדרים מראש – אלא כזו שתוכלו לומר עליה שהיתה טובה, גם אם צריך קצת וודקה בשביל זה.

הערה מנהלתית מספר 103

כנראה שנגרם לי איזה נזק מוחי, אבל הצליחו לשכנע אותי להיכנס לעניין של הרולרבליידס. צריך לומר Inline Skates, כי רולרבלייד זו חברה. טוב, צריך לעשות איזה סוג של ספורט, וזה הרבה פחות משעמם מללכת, וגורם הרבה פחות נזק לגב (לעומת ריצה) ולברכיים (לעומת כדורסל). כל זה נכון עד שנופלים ושוברים כל מה שרק אפשר… אז קניתי כל מיגון אפשרי. חוץ מקסדה, כי החוק שמחייב אותה אידיוטי, וכי היא בכלל לא מביאה תועלת – לו רק יוזם החוק היה טורח לבדוק את זה קודם.

כותרת חודש נובמבר היא מתוך תמונה שצילמתי בשעת השקיעה בעיר מולדה בנורבגיה. הפיורד הזה (רומסדאלפיורד) רחב מאוד ורדוד יחסית, ולכן יש בו המון איים קטנים ומיוערים. גם העיר יפה מאוד, אבל בגלל שהגענו אליה בהחלטה של הרגע האחרון, כמעט ולא הספקנו לראות אותה. טוב, יש הרבה מה להשלים בפעם הבאה. הכותרת הקודמת הועברה, כרגיל, לגלריה.

הערה מנהלתית מס' 79

בעיות רוחב פס בלתי נסבלות פוקדות אותי בזמן האחרון. היה זמן בו הגנתי על ברק 013, ספקית האינטרנט שלי, כשהאשימו אותה בהגבלת ביטורנט; בתור פרס, כמה ימים אחרי כן התחלתי לסבול מזה בעצמי. ראיות, אתם מבקשים? הנה.

מוריד לו אדם קובץ בביטורנט. להזכירכם, זה דבר חוקי לחלוטין – רוב הפצות הלינוקס כיום, לדוגמה, ניתנות להורדה בביטורנט, וזה גם הרבה יותר הגיוני: ההורדה הרבה יותר מהירה, אין עומס על השרתים, וגם עלויות ההפצה מצטמצמות. אלא שהקובץ יורד בקצב מאוד נמוך – פחות מ-20k לשניה. עוד אני חושב מה אפשר לעשות, מגיעה השעה 7 בערב – על השניה – והקצב קופץ ל-150k באופן מיידי. מקריות? I think not. ודאי שאין הצדקה למהירות הנוראית שאני מקבל במשחקי אונליין, אפילו פשוטים ולא תובעניים, כמו MapleStory. אז אם מישהו מכיר ספק אינטרנט שלא משחק את המשחקים המלוכלכים האלה, שיגיד. בלי קשר הגיע הזמן לשדרג את החבילה למשהו רציני יותר – וזה לא יהיה באימפריית הרשע של ברק-נטויז'ן.

כותרת ספטמבר מרמזת לאן אני מתכנן טיול. שילוב המידע הזה עם אחד מחמשת הדברים שלא יודעים עלי עשוי לגלות שהדרכון שלי יספוג את החותמת הראשונה שלו בדרך לטרונדהיים. הכותרת הקודמת – שהיתה יפה בחציה השמאלי – הועברה, כרגיל, לגלריה.

הערה מנהלתית מס' 67

לאחרונה התחלתי לקבל ספאם מסוג חדש. הכותרת, וגם הטקסט, מדברים על קזינו, ובו מצטרפים חדשים מקבלים $500 על חשבון הבית. זה כנראה כדי לפתות אנשים להיכנס, לקרוא את הטקסט וללחוץ על הלינק. אבל הלינק בכלל מוביל לחיפוש בגוגל של מגוון מילות מפתח בתחום הנדל"ן, מתווכים, משכנתאות, מימון וכאלה. אני לא כל כך מבין מה האפקט שספאם כזה אמור להשיג – אולי אנשים יתבלבלו ויתחילו ללחוץ על לינקים אקראיים? לא ברור. מה שכן ברור, זה שתעשיית המימון והמשכנתאות בארה"ב מתמוטטת, ואנחנו רואים את זה עכשיו בבורסות בכל העולם.

כותרת חודש אוגוסט שוברת שגרה ויוצאת מחוץ למסגרת. חוץ מזה גיליתי משהו חדש ב-Corel Photo-Paint, וזמן העבודה על הכותרת התקצר פלאים. קשה, קשה להחרים את פוטושופ עם מיליוני האתרים שמלמדים אותך כל דבר קטן. ושוב השתמשתי בפריחה היפנית של DesignFruit. הכותרת הלא-מוצלחת של חודש יולי עברה לגלריה; אני ממשיך בהתמחות שלי בפוקר.